תלמוד ירושלמי שבועות פרק ד הלכה ג

משנה: כפרו שניהם כאחת שניהן חייבין. בזה אחר זה הראשון חייב והשני פטור. כפר אחד והודה אחד הכופר חייב. היו שתי כתי עדים כפרה הראשונה ואחר כך כפרה השנייה שתיהן חייבות מפני שהעדות יכולה להתקים בשתיהן: הלכה: כפרו שניהן כאחת כול׳. הפרישו קרבנן ואמרו. הרי אנו הולכין לכפור בבית דין. הדא היא דתני רבי חייה. קרבנו ליי על נזרו. שיקדים נזרו לקרבנו ולא שיקדום קרבנו לנזרו. נשבעו חוץ לבית דין הפרישו קרבנן ואמרו. הרי אנו הולכין לכפור בבית דין. מה את עביד ליה. כמי שקדם חטאו לקרבנו או מאחר שאין חייבין אלא בבית דין כמי שקדם קרבנם לחטאם. כיני מתניתה. כפר אחד והודה אחד הכופר חייב. אמר רבי יוסי. מתניתה והוא שיחזור בו שיני בתוך כדי דיבור הראשון. שאם יחזור בו ראשון מקבלין אותו. נעשה שיני ראשון. היו עשרה. אית תניי תני. הראשון חייב וכולן פטורין. אית תניי תני. האחרון פטור וכולן חייבין. מאן דמר. ראשון חייב וכולן פטורין. כמאן דמר. תתקיים עדות בשאר. מאן דמר. אחרון פטור וכולן חייבין. כמאן דמר. עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. אמר רבי יוסי. מתניתה אמרה כן. היו שתי כיתי עדים. לא מר אלא שתים. הא אחת עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה.