תלמוד ירושלמי שבועות פרק ד הלכה י

משנה: משביע אני עליכם מצוה אני עליכם אוסרכם אני הרי אלו חייבין. בשמים ובארץ הרי אלו פטורין. באל״ף דל״ת ביו״ד ה״א בשדי בצבאות בחנון ורחום בארך אפים ורב חסד ובכל הכנויין הרי אלו חייבין. המקלל בכולן חייב דברי רבי מאיר וחכמים פוטרין. המקלל אביו ואמו בכולן חייב דברי רבי מאיר וחכמים פוטרין. המקלל עצמו וחבירו בכולן עובר בלא תעשה. יככה אלהים וכן יככה אלהים זו היא אלה הכתובה בתורה. ויברכך וייטיב לך רבי מאיר מחייב ורבי יהודה פוטר: הלכה: משביע אני עליכם כול׳ עד סופה. משביע אני עליכם סתם. חייבין. אוסרכם אני כובלכם אני. חייבין. רבי יוחנן בשם רבי ינאי כמתניתין. ואית דמרין רבי אבהו בשם רבי יוחנן. כיני מתניתין. רבי מאיר מחייב ורבי יודה פוטר. רבי מאיר כדעתיה ורבי יודה כדעתיה. דתנינן תמן. קיללם בכנוי רבי מאיר מחייב וחכמים פוטרין. המקלל עצמו וחבירו בכולן עובר בלאו. מהו ללקות. חברייא אמרי. אין לוקה. אמר לון רבי יוסי. למה. שהוא לא תעשה שאין בו מעשה. והרי הממיר והנשבע לשקר לאו שאין בו מעשה הוא. רבי יסא בשם רבי יוחנן. רבי מאיר היא דאמר. ממשמע לאו אתה שומע הין. אל יככה אם תבוא ותעידיני. הא אם לא תבוא ותעידיני יככה. אין לי אלא אלה שיש עמה שבועה. מניין שאין עמה שבועה כשיש עמה שבועה. תלמוד לומר ושמעה אלה ושמעה קול. לעשות שאין עמה אלה כשיש עמה אלה. הא אלה בלא שבועה לא. רבי יסי בשם רבי יוחנן. לא שנייא. היא אלה בלא שבועה היא כשבועה בלא אלה.