תלמוד ירושלמי שבועות פרק ו הלכה ב

משנה: מנה לי בידך אמר לו הין ולמחר אמר לו תניהו לי נתתיו לך פטור. מנה לי בידך אמר לו הין אל תתניהו לי אלא בפני עדים. למחר אמר לו תנהו לי נתתיו לך חייב מפני שצריך ליתנם בפני עדים: הלכה: מנה לי בידך כול׳. אמר רבי בון. דרך בני אדם להלוות לחבריהן שלא בעדים ולתובען בעדים. מנה לי בידך. אמר לו. הין. אל תתניהו לי אלא בפני פלוני ופלוני. למחר אמר לו. תניהו לי. נתתיו לך. חייב. שצריך להחזיר לו בעדים. הגע עצמך דאמר ליה. נתתיו לך בעדים. תני בר קפרא. במעמד פלוני ופלוני. הגע עצמך דאמר ליה. במעמד פלוני ופלוני. רבי בא רב המנונא רב אדא בר אהבה בשם רב. מעשה בא לפני רבי ואמר. יבואו פלוני ופלוני. הרי שבא בשטר ובחזקה. רבי אומר. ידון בשטר. רבן שמעון בן גמליאל אומר. ידון בחזקה. רבי זירא בשם רב ירמיה. מעשה בא לפני רבי יהודה כרבן שמעון בן גמליאל. רבי ירמיה בעי קמי רבי זירא. מה. מחלפה שיטתיה דרבי. תמן אמר. ידון בשטר. וכא אמר. ידון בחזקה. נימר. עד דלא יחזור ביה. ואפילו תימר מדחזר ביה. לא ביקש רבי אלא לעמוד על אמיתן שלדברים. המחזיק מחמת אונו ונמצאת פסולה אינה חזקה. רבי ירמיה אמר. במחלוקת. רבי שמואל אמר רבי זירא רבי יעקב בר אחא בשם רבי אבינא. דברי הכל היא. אמר רבי יוסי. תמן בבא בשטר ובחזקה. הכא בבא בשטר. אמר רבי יודן. תמן בבא בשתי כיתי עדים. הכא בכופר בראיותיו. רבי מרינוס הוה ערב לכלתיה והוו דיינין קמי רבי חמא אבי בר קפרא ורבי הושעיה. מדהודה אמר ליה. יהבית. שאלון לרבי חייה רובה. שאל רבי חייה לרבי. המתחייב בבית דין לא כל הימינו. מאי לא כל הימינו. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. אם מעצמו משלם נאמן לומר נתתי. ואם מפי אחרים לא כל הימינו. רבי בון בר כהנא אמר. אף בשבועות כן. מהו אף בשבועות כן. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. אם מעצמו נשבע נאמן לומר נשבעתי. אם מפי אחרים לא כל הימינו.