תלמוד ירושלמי שבועות פרק ו הלכה א

משנה: שבועת הדיינין הטענה שתי כסף וההודייה בשוה פרוטה. ואם אין ההודייה ממין הטענה פטור. כיצד שתי כסף לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה פטור. שתי כסף ופרוטה לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה חייב. מנה לי בידך אין לך בידי פטור. מנה לי בידך אין לך בידי אלא חמשים דינר חייב. מנה לאבא בידך אין לך בידי אלא חמשים פטור מפני שהוא כמשיב אבדה: הלכה: שבועת הדיינין כול׳. הטענה. בית שמי אומרים. מעה כסף. ובית הלל אומרים. שתי מעין. מחלפה שיטתין דבית שמי. תמן אמרין. כסף דינר. והכא אמרין. כסף מעה. מחלפה שיטתין דבית הלל. תמן אמרין. כסף פרוטה. והכא אמרין. כסף תרין מעין. רבי יעקב בר אחא בשם רבי חנינה. בית שמי אומרים. מתחילת מכירת העבריה. מה תחילת מכירתה בדינר אף קידושיה בדינר. ובית הלל למידין מסוף גירועיה. מה סוף גירועיה בפרוטה אף קידושיה בפרוטה. ומה טעמא דבית שמי. ויצאה חנם אין כסף. וכי אין אנו יודעין שאין כסף. מה תלמוד לומר כסף. מיכן שנמכרת יותר מכסף. וכמה היא יותר מכסף. דינר. או כסף פרוטה. יותר מכסף שתי פרוטות. סוף מטבע כסף מעה. ותהא מעה. רבי אבין בשם רבי יודה בר פזי. שאם ביקשה למיגרע מגרעת מעה בכל שנה ויוצאה. ותגרע בפרוטה. אמר רבי אבין. הגע עצמך שאם ביקשה ליגרע מתחילת השנה הששית. מה תחילת השנה הששית גירועיה בפרוטה אף קידושיה בפרוטה. אלא תחילת גירועיה מעה וסוף גירועיה בפרוטה. ומה טעמא דבית הלל. ממה שסוף גירועיה בפרוטה את יודע שקידושיה בפרוטה. הגע עצמך שאם נשתייר שם שוה פרוטה שמא אינה מגרעתו ויוצא. כשם שסוף גירועיה בפרוטה כך קידושיה בפרוטה. מחלפה שיטתהון דבית הלל. כי יתן איש אל רעהו וגו׳. אם ללמד שאין בית דין נזקקין לפחות משוה פרוטה. כבר כתוב לאשמה בה. פרט לפחות מפרוטה. מיכן שיש כאן יותר מכסף. וכמה הוא. שתי מעין. או כסף פרוטה. יותר מכסף ב׳ פרוטות. סוף מטבע כסף מעה. ותהא מעה. או כלים. מה כלים ב׳ אף כסף ב׳. מה מקיימין דבית שמי או כלים. כהדא דתני רבי נתן. או כלים. להביא כלי חרס. שמואל אמר. טענו שני מחטין והודה לו באחת מהן חייב. אמר רבי חיננא. והן שיהו יפות שתי פרוטות. שיהא הטענה פרוטה וההודייה פרוטה. אתיא כבית שמי דלא ילפי כסף מכלים. ברם כבית הלל דילפי כסף מכלים. מה כלים שנים אף כסף שנים. ודכוותה. מה כסף שתי מעין אף כלים שתי מעין. רבי בא רב יהודה בשם שמואל. כל ששנים מחייבין אותו ממון עד אחד זוקקו לשבועה. והרי שנים מחייבין אותו קרקע. שנייא היא שאין נשבעין בקרקעות. והרי שנים מחייבין אותו קנס. שנייא היא שאין נשבעין בקנס. והרי שנים מחייבין אותו פרוטה. וכן היא דתנינן. שבועת הדיינין. הטענה שתי כסף וההודייה שוה פרוטה. מתניתא בשנשבע מפיו. מה דמר רבי שמואל בנשבע מפי אחרים. רב חסדא וחברותיה פליגי. שבועת הדיינין. כל שבועת הדיינין. לא שנייא בין מפיו בין מפי אחרים לעולם אינו חייב עד שתהא הטענה. וההודייה שוה פרוטה. רבי יוחנן אמר. הטוען לחבירו טענת גנב אינו חייב עד שיודה מקצת. וכל חברוי פליגין עלוי. מה מקיימין כל חברוי כי הוא זה. בטוענו ממון. אם בטוענו ממון בדא ישלם שנים לרעהו. ועירובי פרשיות יש כאן. אמר רבי זירא. אינו חייב עד שיהא בכפירה שתי כסף חוץ מההודייה. אתיא כחברוי דרבי יוחנן. מנה לי בידך. אין לך בידי. פטור. אפילו. כמה לי בידך. אין לך בידי. פטור. אלא כיני. מנה לי בידך. אין לך בידי אלא פרוטה. חייב. רב ורבי יוחנן תרויהון אמרין. והוא שהלווהו בעדים. אבל אם הלווהו שלא בעדים יכיל מימר ליה. הלויתני ונתתי לך מחצה. אמר רבי יודן. אין אומרים בממון מאחר. מאחר דיכיל למימר ליה. לא הלויתני. ויכיל מימר ליה. הלויתני ונתתי לך חציים. מתניתה פליגה ברבי יוחנן. מנה לי בידך אמר לו. הין. למחר אמר לו תניהו לי. נתתיו לך. פטור. אין לך בידי. חייב. מנה לי בידך. אין לך בידי. אסי אמר. המלוה לחבירו בעדים לא יפרענו אלא בעדים. אמר רבי אבין. מילתיה דאסי המלוה לחבירו בעדים לא יחזיר לו אלא בעדים. מתניתה פליגה עלוי. מנה לי בידך. אמר לו הין. למחר אמר לו. תניהו לי. נתתיו לך. פטור. אין לך בידי. חייב.