תלמוד ירושלמי שבועות פרק ו הלכה ד

משנה: כור תבואה לי בידך אין לך בידי אלא לתך קטנית פטור. כור פרות לי בידך אין לך בידי אלא לתך קטנית חייב שהקיטנית בכלל פרות. טענו חיטים והודה לו בשעורים פטור. ורבי שמעון מחייב. הטוען לחברו בכדי שמן והודה לו בקנקנים אדמון אומר הואיל והודה לו מקצת ממין הטענה ישבע. וחכמים אומרים אין ההודייה ממין הטענה. אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון. טענו כלים וקרקעות הודה בכלים וכפר בקרקעות בקרקעות וכפר בכלים פטור. הודה במקצת הקרקעות פטור. במקצת הכלים חייב שהנכסים שאין להם אחריות זוקקין את הנכסים שיש להן אחריות לישבע עליהן: הלכה: כור תבואה לי בידך כול׳. רבי אמי בשם רבי יוחנן. מתניתה בטענו חיטים והודה לו בשעורים. אבל טענו שני מינין והודה לו באחד מהן דברי הכל פטור. אמר רבי אבהו בהדא דרבי אמי. מאי דא דתנינן. רבן גמליאל מחייב. בא להודיעך כח רבן גמליאל עד היכן מחייב. רבי חייה בשם רבי יוחנן. לא סוף דבר בטענו חטים והודה לו בשעורים. אבל אם טענו שני מינין והודה לו באחד מהן דברי חכמים פטור. ריש לקיש אמר. לא יהא דבר בשטענו שני מינין והודה לו באחד מהן. אבל אם טענו חטים והודה לו בשעורים דברי הכל חייב. כהדא דריש לקיש. חד בר נש אזל בעי מידון קמי רב דהוה מטען לחבריה חיטין שעורין וכוסמין. אמר ליה רב. המתן עד דיגלגל עלך כל דבעי ובסופא תישתבע על כולן. אמר רבי אבהו. כך משיב ריש לקיש לרבי יוחנן. על דעתך דתימר טענו שני מינין והודה לו באחד מהן דברי חכמים פטור. והתנינן. טענו חטים וקרקעות. והודה לו בכלים וכפר בקרקעות. בקרקעות וכפר בכלים. כלים וכלים חייב. כלים וקרקעות לא כל שכן. אמר ליה. לזוקקו לשבועה דו מתניתה. שהנכסים שיש להן אחריות זוקקין הנכסים שאין להן אחריות לישבע עליהן. ואפילו על דריש לקיש לית היא פליגא. דתנינן. הטוען לחבירו כדי שמן והודה לו בקנקנים. מה נן קיימין. אם בשטענו קנקנים ושמן. כל עמא מודיי שיש הודייה מהטענה. אם בשטענו קנקנים ולא הודה בשמן. כל עמא מודו שאין הודייה מהטענה. רבי זירא ורבי אבהו בשם שמואל. בשטענו קנקנים שמן. אהן אמר. קנקנים ולא שמן. ואהן אמר. שמן ולא קנקנים. נידה קנקנים ולא שמן. שמן ולא קנקנים. רבי לעזר בשם רבי אבין מפיק לישנא מחצין דמשח. וישאלוניה. בהוא דאישתתק. כיני מתניתה. כפר במקצת קרקעות חייב. במקצת כלים פטור.