תלמוד ירושלמי שביעית פרק א הלכה ג

משנה: אחד אילן סרק ואחד אילן מאכל רואין אותן כאילו הן תאנים אם ראויין לעשות ככר דבילה של ששים מנה באיטלקי חורשין כל בית סאה בשבילן. פחות מיכן אין חורשין להן אלא צורכן. היה אחד עושה ככר דבילה ושנים אין עושין או שנים עושין ואחד אינו עושה אין חורשין להן אלא צורכן. עד שיהו שלשה ומשלשה ועד תשעה. היו עשרה ומעשרה ולמעלה בין עושין בין שאינן עושין חורשין כל בית סאה בשבילן שנאמר בחריש ובקציר תשבות. אין צריך לומר חריש וקציר של שביעית אלא חריש של ערב שביעית שנכנס לשביעית. וקציר של שביעית שהוא יוצא למוצאי שביעית. רבי ישמעאל אומר מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר. הלכה: אחד אילן סרק כו׳. ולמה אמרו תאינים על ידי שפירותיהן גסין והן עושות הרבה. הרי אתרוג פירותיו גסין ואינו עושה הרבה. הרי זיתין עושין הרבה ואין פירותיהן גסין. ואילו עושות הרבה ופירותיהן גסין. אמר רבי חייא בר אדא כל אילניא עבדין שנה פרא שנה והדא תאינתה עבדה כל שנה. היה אחד עושה כו׳. רבי ביבי בשם רבי חנינה ובלבד שלא יפחות מחשבון משולשים. זעירא בר חיננא אמר ובלבד שלא יפחות מחשבון מתושעים. היו ארבעה והבקר עובר בכליו. שנים ואין הבקר עובר בכליו מכיון שאין הבקר עובר בכליו את רואה אותן כאלו חמשה. היו חמשה. תפלוגתא דרבי שמעון ורבנין דתנינן תמן כרם שהוא נטוע על פחות מארבע אמות. רבי שמעון אומר אינו כרם. וחכמים אומרים כרם. ורואין את האמצעיות כאלו אינן. וחורשין כל בית סאה בשבילן שנאמר בחריש ובקציר תשבות. לא אתיא דלא על רישא אין חורשין להן אלא צורכן שנאמר בחריש ובקציר תשבות. אין צריך לומר כו׳. רבי ישמעאל כדעתיה דרבי ישמעאל אמר אין העומר בא מסוריא יצא קציר העומר שהיא מצוה.