תלמוד ירושלמי שביעית פרק א הלכה ה

משנה: עשר נטיעות מפוזרות לתוך בית סאה חורשין כל בית סאה בשבילן עד ראש השנה. היו עשויות שורה ומוקפות עטרה אין חורשין להן אלא צורכן. הלכה: עשר נטיעות כו׳. רבי זעירא רבי לא רבי יסא בשם רבי יוחנן ערבה הלכה למשה מסיני ודלא כאבא שאול דאבא שאול אמר ערבה דבר תורה. וערבי נחל שתים. חד ערבה ללולב וערבה למקדש. רבי בא רבי חייא בשם רבי יוחנן ערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני ודלא כרבי עקיבה דרבי עקיבה אמר ניסוך המים דבר תורה. בשיני ונסכיהם. בשישי ונסכיה. בשביעי כמשפטם. מ״ם יו״ד מ״ם מים. רבי חייא בר אבא בעא קומי רבי יוחנן ועכשיו למה הן חורשין בזקינות. אמר ליה בשעה שניתנה הלכה ניתנה שאם בקשו לחרוש יחרושו. רבי בא בר זבדי בשם רבי חוניה דבקעת חוורן ערבה וניסוך המים ועשר נטיעות מיסוד הנביאים הראשונים הם. מה ופליג. רבי יוסי בי רבי בון בשם לוי כך היתה הלכה בידם ושכחוה ועמדו השניים והסכימו על דעת הראשונים. ללמדך שכל דבר שבית דין נותנין נפשם עליו סופו להתקיים בידם כמה שנאמר למשה מסיני. ואתיא כיי דמר רבי מנא כי לא דבר רק הוא מכם. ואם רק הוא מכם. למה שאין אתם יגיעין בו. כי היא חייכם. אימתי היא חייכם בשעה שאתם יגיעין בו. רבי יוחנן אמר לרבי חייה בר ווא בבלייא תרין מילין סלקון בידכון מפשוטיתא דתעניתא וערבתא דיומא שביעייא. ורבנין דקיסרין אמרין אף הדא מקזתה. תני נטיעה מעין עשר וזקינה מעין שלש. אתא חמי נטיעה שהיא נראית כזקינה את נותן לה כזקינה ואת אמר נטיעה מעין עשר. אמר רבי חונה מהו מעין עשר שאין נטיעה מעין שלש. שלא תאמר שלש נטיעות שהן עושות כעשר שאינן עושות. ודכוותה שלש זקינות שהן עושות כעשר שאינן עושות לפום כן צריך מימר נטיעה מעין עשר. שדה קנים נידונות כשדה תבואה. רבי אבהו בשם רבי יוסה בר חנינה בסאתים שנו. לית הדא פליגא על שמואל דשמואל אמר בעשויין שורה. תמן על ידי שהן מפוזרות בתוך בית סאה את רואה אותה כאילו מלאה ברם הכא כולן נתונין במקום אחד.