תלמוד ירושלמי שביעית פרק א הלכה ו

משנה: הנטיעות והדילועין מצטרפין לתוך בית סאה. רבן שמעון בן גמליאל אומר עשרה דילועין לתוך בית סאה חורשין כל בית סאה עד ראש השנה. עד אימתי נקראו נטיעות רבי לעזר בן עזריה אומר עד שיחולו. רבי יהושע אומר שבע שנים. רבי עקיבה אומר באילן נטיעה כשמה. אילן שנגמם והוציא חליפין מטפח ולמטן כנטיעה מטפח ולמעלן כאילן דברי רבי שמעון. הלכה: הנטיעות והדילועין כו׳. והן שיהו נטיעות רבות על דילועין. רבי חנניה בריה דרבי הלל בעי לא מסתברא בדלעת יוונית. התיב רבי מנא והתני שלשה קישואין ושלשה דילועין וארבע נטיעות מצטרפין וחורשין כל בית סאה בשבילן. לא אתיא דלא על סיפא רבן שמעון בן גמליאל אומר עשרה דילועין לבית סאה חורשין כל בית סאה עד ראש השנה עליה. רבי חנניה בריה דרבי הלל בעי לא מסתברא בדלעת יוונית. עד אימתי נקראו נטיעות כו׳. מהו עד שיחולו עד שיפדו או עד שיעשו חולין מאיליהן. רבי אבא בר יעקב בשם רבי יוחנן כיני מתניתא עד שיעשו חולין מאיליהן. אמר רבי יודן מתניתא מסייעא לרבי יהושע אמר רבי אף שאמרו בנות חמש בנות שש בנות שבע אלא בגפנים בנות חמש. בתאינים בנות שש. בזיתים בנות שבע. ואנן חמיי הדא מרביתה דתאינתה אתיא בפורי. אמר רבי יודן כרבי טריפן לעוביה. רבי שמעון ורבי ליעזר בן יעקב שניהן אמרו דבר אחד דאמר רבי שמואל בר נחמן רבי יונתן בשם רבי ליעזר בן יעקב הגומם את כרמו פחות מטפח חייב בערלה מפני מראית העין דברי חכמים עד שיגום מעם הארץ.