תלמוד ירושלמי שביעית פרק ב הלכה א
משנה: עד אימתי חורשין שדה הלבן ערב שביעית משתיכלה הליחה כל זמן שבני אדם חורשין ליטע מקשאות ומדלעות. אמר רבי שמעון נתת תורת כל אחד ואחד בידו. אלא בשדה הלבן עד הפסח ובשדה האילן עד העצרת. הלכה: עד אימתי חורשין כו׳. מאן תנא לחה רבי מאיר היא. ורבי מאיר כבית שמאי ורבי שמעון כבית הלל. וכן אתינן מתניתא רבי מאיר כבית שמאי ורבי שמעון כבית הלל. אלא רבי מאיר כמשנה הראשונה. ורבי שמעון כמשנה אחרונה. וכן אתינן מתניתא רבי מאיר כמשנה הראשונה ורבי שמעון כמשנה אחרונה. אלא רבי מאיר שנייה מחלוקת ורבי שמעון שנייה כדברי הכל. הוי מאן תנא עד אימתי חורשין שדה הלבן ערב שביעית רבי מאיר. ברם כרבי שמעון דברי הכל עד העצרת. לא סוף דבר בשיש לו מקשה ומודלה אלא אפילו מאחר שבני אדם עתידין ליטע במקשיות ובמדלעות מותר. אמר רבי שמעון נתת תורת כל אחד ואחד בידו. זה אומר כלה לחה שלי וזה אומר לא כלה לחה שלי. אלא בשדה הלבן עד הפסח ובשדה האילן עד העצרת. מה בין שדה הלבן לשדה האילן. שדה הלבן על ידי שהוא עתיד לזורעה בתחילה צריך שתהא הליחה קיימת אבל שדה האילן על ידי שהיא נטועה מכבר אינו צריך שתהא רוב הליחה קיימת.
