תלמוד ירושלמי שביעית פרק ב הלכה ג

משנה: מזהמין את הנטיעות וכורכין אותן וקוטמין אותן ועושין להם בתים ומשקין אותן עד ראש השנה. רבי לעזר בי רבי צדוק אומר אף משקה הוא את הנוף בשביעית אבל לא את העיקר. סכין את הפגין ומנקבין אותן עד ראש השנה. פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית ושל שביעית שיצאו למוצאי שביעית לא סכין ולא מנקבין אותן. רבי יהודה אומר מקום שנהגו לסוך אין סכין מפני שהיא עבודה מקום שלא נהגו לסוך סכין. רבי שמעון מתיר באילן מפני שהוא רשאי בעבודת האילן. הלכה: מזהמין את הנטיעות כו׳. מתניתא דרבי ברם כרבנין מזהמין מתלעין בשביעית אבל לא במועד. כאן וכאן אין מגזמין אבל נוטל הוא את הרואה. רבי יוסה אמר רבי אבונה בעי מה בין המזהם לעושה לה בית. המזהם אינו אלא כמושיב שומר בית עושה לה צל והיא גדילה מחמתן. תמן תנינן המבקע בזית לא יחפה בעפר אבל מכסה הוא באבנים ובקש. רבי יונה אמר רבי אבונא בעי מה בין קשין ומה בין עפר. קשין אינו אלא כמושיב שומר עפר עושה לה טינא והיא גדילה מחמתו. תני רבי יוסי בן כופר אמר משום רבי לעזר בן שמוע בית שמאי אומרים משקה כל הנוף ויורד על העיקר ובית הלל אומרים משקה בין על הנוף בין על העיקר. דבית רבי ינאי משקה בסלא אמר רבי יעקב בר זבדי רבי יצחק בר טבליי משקה בסלא. אמר רבי חייא בר בא רבי יודן בר גורייא משקה בסלא ועדר וכי מתכוין לעבודת הארץ. ביומוי דרבי חייא בר בא הוון משקין דיקלייא בכנישתא חדתא וחרוותא. סכין את הפגין כו׳. אנן תנינן סכין את הפגין תניי דבי רבי ואילו הן פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית. רבי לעזר כמתניתן רבי יוחנן כהדה דתניי דבית רבי. על דעתיה דרבי לעזר לא בא רבי יודה אלא להקל. על דעתיה דרבי יוחנן לא בא רבי יודה אלא להחמיר.