תלמוד ירושלמי שביעית פרק ב הלכה ז

משנה: הדילועין שקיימן לזרע אם הוקשו לפני ראש השנה ונפסלו מאוכל מותר לקיימו בשביעית ואם לאו אסור לקיימו בשביעית. התימרות שלהן אסורות בשביעית. מרבצין בעפר לבן דברי רבי שמעון רבי אליעזר בן יעקב אוסר. ממרסים באורז בשביעית דברי רבי שמעון אבל לא מכסחין. הלכה: למה לי הקשו אפילו לא הוקשו. מכיון שהוקשו נעשו כשאר זירעוני גינה שאין נאכלין. כיצד הוא בודק. רבי יוסי בן חנינה אומר עוקצו אם נתאחה אסור ואם לאו מותר. רבי יונה בוצרייא אמר קרמולין פטורין מן המעשר. הדא דתימר עד שלא עשו דילועין אבל אם עשו דילועין כירק הן. הורי רבי יוסי באילין עלי קולקסייא שאסור לגמות בהן מים מפני שהצבאין אוכלין אותן. מרבצין בעפר לבן דברי רבי שמעון רבי אליעזר בן יעקב אוסר. אתיא דרבי שמעון כרבנן ודרבי אליעזר בן יעקב כשיטתיה דתנינן תמן מושכין את המים מאילן לאילן ובלבד שלא ישקו את כל השדה כולה. רבי מנא אמר לה סתם רבי אבין בשם שמואל בסתם חולקין. מה נן קיימין אם במרווחין דברי הכל אסור אם ברצופין דברי הכל מותר. אלא כי נן קיימין בנטועין מטע עשר לבית סאה. רבי ליעזר בן יעקב עבד לון כמרווחין ורבנין עבדין לון כרצופין. הא רבנין אמרין במרווחין אסור להשקות מהו להמשיך. נילף הדא דרבנן מן דרבי ליעזר בן יעקב כמה דרבי ליעזר בן יעקב אמר במרווחין אסור להשקות ומותר להמשיך כן רבנין אמרין מותר להמשיך ואסור להשקות. לא כן סברנן מימר במרווחין דברי הכל אסור והן עפר לבן לא במרווחין הוא אלא כאן בשביעית כאן במועד. מה בין שביעית ומה בין מועד. שביעית על ידי שהוא מותר במלאכה התירו בין דבר שהוא טורח בין דבר שאינו טורח. מועד על ידי שאסור במלאכה לא התירו אלא דבר שהוא אבד ובלבד דבר שאינו טורח. ואית דבעי נישמעינה מן הדא שביעית על ידי שזמנה מרובה התירו מועד על ידי שזמנו קצור אסור. ואותן שבעת ימים אחרות לא מיסתברא מיעבדינון כשבעת ימי הרגל ויהיו אסורין. אשכח תני מרבצין בעפר לבן בשביעית אבל לא במועד דברי רבי שמעון ורבי אליעזר בן יעקב אוסר.