תלמוד ירושלמי שביעית פרק ג הלכה ז

משנה: אבני כתף באות מכל מקום. והקיבלן מביאן מכל מקום. ואילו הן אבני כתף כל שאינה יכולה לינטל באחת יד דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר אבני כתף כשמן כל שהן ניטלות שלש או שתים על הכתף. הבונה גדר בינו ובין רשות הרבים מותר להעמיק עד הסלע. מה יעשה בעפר צוברו ברשות הרבים ומתקינו דברי רבי יהושע. רבי עקיבה אומר כדרך שאין מקלקלין ברשות הרבים כך לא יתקן. מה יעשה בעפר צוברו בתוך שדהו כדרך המזבלין וכן החופר בור ושיח ומערה. הלכה: אבני כתף באות מכל מקום אפילו מתוך שלו והקובלן מביא מכל מקום אפילו פחות מאבני כתף. רבי חייה בשם רבי יוחנן לא שנו אלא בינו לבין רשות הרבים. הא בינו לבין חבירו אסור בשביעית. אבל במועד אפילו בינו לבין רשות הרבים אסור. בפירצה שהיא סגה את העפר אבל בפירצה שאינה סגה את העפר מותר לגודרה בשביעית. ותני כן כל פירצה שהיא סגה בעפר אסור לגודרה בשביעית. ושאינו סגה את העפר מותר לגודרה בשביעית. ושאינה מכשלת את הרבים אבל אם היתה מכשלת את הרבים אף על פי שהיא סגה את העפר מותר לגודרה בשביעית. כתיב ושם דרך אראנו בישע אלהים. שנייא היא הכא שהוא תיקון וסופו לקילקול. דאמר רבי שמעון בן לקיש שאול לא זכה למלוכה אלא על ידי שהיה זקינו מדליק נר לרבים נקרא שמו נר. כתוב אחד אומר ונר הוליד את קיש. וכתוב אחד אומר קיש בן אביאל. והלא אביאל היה שמו אלא על ידי שהיה זקינו מדליק נרו לרבים נקרא שמו נר. רבי אבון בעי עד שלא פסקו עובדי עבודה מהו לצבור עפר בתוך שדהו כדרך המזבלים.