תלמוד ירושלמי שביעית פרק ד הלכה א

משנה: בראשונה היו אומרים מלקט אדם עצים ואבנים ועשבים מתוך שלו כדרך שהוא מלקט מתוך של חבירו את הגס הגס. ומשרבו עוברי עבירה התקינו שיהא זה מלקט מתוך של זה וזה מלקט מתוך של זה שלא בטובה ואין צורך לומר שיקצץ להן מזונות. הלכה: בראשונה היו אומרים כו׳. אמר רבי יונה הכין צורכה מיתני בראשונה היו אומרים מלקט אדם עצים ועשבים מתוך שלו את הגס הגס כדרך שהוא מלקט בשל חבירו בין דקים לגסים. נחשדו להיות מלקטין והן אומר בגסים ליקטנו. התקינו שיהא זה מלקט מתוך של זה וזה מלקט מתוך של זה שלא בטובה. נחשדו להיות מלקטין בטובה והן אומר שלא בטובה ליקטנו. התקינו שיהו מביאין מן הקרוב ומן המצוי. אמר רבי זעירא ראשונה ראשונה מתקיימין. היתה בהמתו שם בהמתו מוכחת עליו. היתה כירתו שם כירתו מוכחת עליו. ליקט בגסין מהו שיחזיר וילקט מן הגסים שבדקים. אם אמר את כן אף הוא מלקט את כל שדהו בשביעית. היתה שדהו מליאה גסין תרתין מתניין חדא אמרה שרי וחדא אמרה אסור. המסקל שדהו נוטל את העליונות ומניח את הנוגעות בארץ הדא אמרה שרי. אי זהו המידל אחת או שתים הדא אמרה אסור. אף במועד כן. אשכח תנא תני מלקט אדם עצים ועשבים מתוך שלו את הגס הגס כדרך שהוא מלקט מתוך של חבירו בין דקין בין גסין. בשביעית אבל לא במועד. אף באבנים כן. אשכח תני אף באבנים. הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות. רבי יוסה בשם מנחם רבי עקיבה עבד כשיטתיה. חמא חד איזמר כרמא. אמר ליה ולית אסיר. אמר ליה לעקלין אנא בעי הלב יודע אם לעקול אם לעקלקלות.