תלמוד ירושלמי שביעית פרק ה הלכה ב

משנה: הטומן את הלוף בשביעית רבי מאיר אומר לא יפחות מסאתים עד גובה שלשה טפחים וטפח עפר על גביו. וחכמים אומרים לא יפחות מארבעת קבין עד גובה טפח וטפח עפר על גביו וטומנו במקום דריסת האדם. לוף שעברה עליו שביעית רבי ליעזר אומר אם לקטו העניים את עליו לקטו ואם לאו יעשה חשבון עם העניים. רבי יהושע אומר אם לקטו העניים את עליו לקטו ואם לאו אין לעניים עמו חשבון. לוף של ערב שביעית שנכנס לשביעית. וכן בצלים הקיצונים וכן פואה של עידית בית שמאי אומרים עוקרין אותן במארופות של עץ. ובית הלל אומרים בקרדומות של מתכת. ומודין בפואה של צלעות שעוקרין אותן בקרדומות של מתכת. מאימתי מותר אדם ליקח לוף במוצאי שביעית רבי יהודה אומר מיד. וחכמים אומרים משירבה החדש. הלכה: הטומן את הלוף. עד כדון לוף בצלים. אמר רבי יונה היא לוף היא בצלים. אמר רבי יוסה מסתברא בבצלים אפילו פחות מיכן מותר דאינין שפין. לוף שעברה עליו שביעית כו׳. רבי אבהו בשם רבי יוחנן אתיא דרבי יודה כרבי לעזר ודרבי [יוסי] כרבי יהושע. דתנינן תמן העניים אוכלין אחר הביעור אבל לא עשירים דברי רבי יודה. רבי יוסה אומר אחד עניים ואחד עשירים אוכלין אחר הביעור. רבי אימי בעא קומי רבי יוחנן מתניתא עד שלא גזרו על הספחין. אמר ליה וכי בעלייה היית. סבר רבי אימי [מימר] איסור ספחין תורה. אמר רבי ירמיה בעלי לוף שוטה היא מתניתא. אייתי רב הושעיה מתניתא דבר קפרא מן דרומא ותני עלי לוף ועלי בצלים. אית לך מימר עלי בצלים השוטין. מילתיה דרבי ירמיה אמרה דבר שיש לו ביעור שנמצא בתוך דבר שאין לו ביעור יש לו ביעור. מה עבד לה רבי ירמיה פתר לה בששיקף בעלין. רבי יוסה פתר לה מתניתא לפני ראש השנה השביעית. נטעו לפני ראש השנה שביעית עשה ביצים לפני שביעית ודיכנו בשביעית עקרו במוצאי שביעית. אין תימר דיכון כעיקור כולו לעניים. אין תימר אין דיכון כעיקר אין כולו לעניים. מספק יעשה חשבון עם העניים. רבי חזקיה פתר מתניתא ערב ראש השנה שביעית. נטעו ערב ראש השנה שביעית ועשה ביצה בתחילת שביעית ודיכנו בשביעית ועקרו בסוף שביעית. אין תימר דיכון כעיקור כולו לבעל הבית. אין תימר אין דיכון כעיקור אין כולו לבעל הבית לפיכך אין לעניים עמו חשבון. עשה בארץ שלש שנים נותן לעניים רובע. שתי שנים נותן לעניים שליש שנה אחת נותן לעניים מחצה. רבי יוסה פתר מתניתא לפני ראש השנה שביעית. רבי חזקיה פתר מתניתא ערב ראש השנה שביעית. לוף של ערב שביעית כו׳. רבי בון בר חייה בעא קומי רבי זעירא אף בשאר שני שבוע כן. והא תני היתה שנייה נכנסת לשלישית אינו מרכנו ואינו מונע ממנו מים בשביל שיהא מעשר שני. היתה שלישית נכנסת לרביעית מרכנו ומונע ממנו מים בשביל שיהא מעשר עני. הדא אמרה שדיכון כעיקור. רבי יוסי בשם רבי לא תיפתר שעקרן עד שלא צימיחו. וכן בצלים הקיצונים. קטינאי. מודין בפואה של צילעות פיטרא. ותני עלה מקום שנהגו לחרוש יחרוש לנכש ינכש. מאימתי מותר אדם ליקח לוף כו׳. מה טעמא דרבי יודה גזרו על הלוף ולא גזרו על הירק מעתה אפילו בשביעית יהא מותר. בטמון אנן קיימין שלא ילך ויביא מן האסור ויאמר מן הטמון הבאתי. תני אמר רבי יודה מעשה שהיינו בעין כושין ואכלנו לוף על פי רבי טרפון במוצאי החג של מוצאי שביעית. אמר לו רבי יוסה עמך הייתי ולא היה אלא מוצאי הפסח.