תלמוד ירושלמי שבת פרק א הלכה ב

משנה: לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל. לא יכנס לא למרחץ ולא לבורסקי לא לוכל ולא לדין. אם התחילו אין מפסיקין. מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה: הלכה: מתני׳ לא ישב אדם לפני הספר כול׳. אנן תנינן. סמוך למנחה. תני רבי חייה. סמוך לחשיכה. מתניתין צריכה למיתניתיה דרבי חייה. מתניתיה דרבי חייה צריכה למתניתין. אילו תנא רבי חייה ולא תנינן אנן הוינן אמרין. לא אמר אלא חשיכה. הא מנחה לא. הוי צורכה למתניתין. או אילו תנא רבי חייה ולא תנינן אנן הוינן אמרין. כולהן דתנינן מנחה. מנחה. וכלהן דתנינן חשיכה. חשיכה. מן מה דתנינתה מנחה ותנתה רבי חייה רובה חשיכה. הדא אמרה. אפילו חשיכה דתנינן דבתרה מנחה היא. רבי חנניה בן אחוי דרב הושעיה אמר. מתניתין בעמי הארץ. מן מה דתני רבי חייה. בחבירין. רבנן דקיסרין אמרין. מתניתין כרבי יהודה. מן מה דתני רבי חייה כרבנן. לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל. לא יכנס למרחץ. התחלת הספר אי זו היא. משיתחיל לגלח. והתני. ישב לו לגלח. באו ואמרו לו. מת אביו. הרי זה משלים את ראשו. אחד המגלח ואחד המתגלח. לא אתיא אלא משיתעטף בלונטית. התחלת המרחץ אי זו היא. רבי זריקן בשם רבי חנינא אמר. משיתיר חגורו. רב אמר. משיתיר מנעלו. כהדא רבי יהושע בן לוי הוה יליף שמע פרשתה מן בר בריה בכל ערובת שובא. חד זמן אינשי. ועאל מיסחי בההן דימוסין דטיבריא. והוה מסתמיך על כתפתיה דרבי חייא בר בא. אינהר דלא שמע פרשתיה מן בר בריה וחזר ונפק ליה. מה הוה. רבי דרוסי אמר. סך הוה. רבי לעזר בירבי יוסי אומר. שליח מנוי הוה. אמר ליה רבי חייא בר בא. ולא כן אלפן רבי. אם התחילו אין מפסיקין. אמר ליה. חייה בני. קלה היא בעיניך. שכל השומע פרשה מן בן בנו כאילו הוא שומעה מהר סיני. ומה טעמא. והודעתם לבניך ולבני בניך. יום אשר עמדת לפני יי אלהיך בחורב. רבי חזקיה רבי ירמיה רבי חייא בשם רבי יוחנן. אם יכול את לשלשל את השמועה עד משה שלשלה. ואם לאו. תפוש או ראשון ראשון או אחרון אחרון. מה טעמא. והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת. עד יום אשר עמדת לפני יי אלהיך בחורב. גידול אמר. כל האומר שמועה מפי אומרה יהא רואה בעל השמועה כאילו הוא עומד כנגדו. ומה טעמא. אך בצלם יתהלך איש. כתוב רב אדם יקרא איש חסדו ואיש אמונות מי ימצא. רב אדם יקרא איש חסדו. זה שאר כל אדם. ואיש אמונים מי ימצא. זה רבי זעירא. דמר רבי זעירא. לית אנן צריכין חששין לשמועתיה דרב ששת דהוא גברא מפתחה. אמר רבי זעירא לרבי יסא. חכים רבי לבר פדיה דאת אמר שמועתא מן שמיה. אמר ליה. רבי יוחנן אמרן משמו. אמר רבי זעירא לרבי בא בר זבדא. חכים רבי לרב דאת אמר שמועתא מן שמיה. אמר ליה. רב אדא בר אהבה אמרן משמו. ולא לבורסקי. איתא חמי. בדילין ממי שריחו רע. ואת אמר הכין. לא אתיא דלא משיתלבש בגדי אומנתו. ולא לאכול. התחלת אכילה אי זו היא. רבי אחא רבי בא בשם ר׳. משיטול ידיו. רבי אחא אמר. לקידוש אתאמרת. רבי בא אמר. לברכה אתאמרת. רב נסב לידוי. רמז חייה בריה למזוגא. בעא מיתן ליה. אמר ליה. כבר התחלנו בסעודה. דלמא. רבי מיישא ורבי שמואל בר רב יצחק הוון יתבין אכלין בחדא מן כנישתא עלייתה. אתא ענתיה דצלותא. קם ליה רבי שמואל בר רב יצחק מיצלייא. אמר ליה רבי מיישא. ולא כן אלפן רבי. אם התחילו אין מפסיקין. ותני חזקיה. כל מי שהוא פטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט. אמר ליה. והתני. חתן פטור. חתן אם רוצה לקרות קורא. אמר ליה. יכיל אנא פתיר לה כרבן גמלאל דאמר. איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים שעה אחת. ולא לדין. רב ירמיה ורב יוסף. חד אמר. משישבו בדין. וחורנה אמר. משישמיעו טענותיהן. אם התחילו אין מפסיקין. ומפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה. אמר רבי אחא. קרית שמע דבר תורה ותפילה אינה דבר תורה. אמר רבי בא. קרית שמע זמנה קבוע. תפילה אין זמנה קבוע. אמר רבי יוסה. קרית שמע אינה צריכה כוונה ותפילה צריכה כוונה. אמר רבי מנא. קשייתה קומי דרבי יוסה. ואפילו תימא. קרית שמע אינה צריכה כוונה. שלשה פסוקין הראשונים צריכה כוונה. מן גו דאינון ציבחד הוא מכוין. רבי יוחנן אמר בשם רבי שמעון בן יוחי. כגון אנו שעסוקין בתלמוד תורה אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין. רבי יוחנן אמרה על גרמיה. כגון אנו שאין אנו עסוקין בתלמוד תורה אפילו לתפילה אנו מפסיקין. דין כדעתיה ודין כדעתיה. רבי יוחנן כדעתיה. דרבי יוחנן אמר. הלואי מתפללין כל היום. למה. שאין תפילה מפסדת. רבי שמעון בן יוחי כדעתיה. דרבי שמעון בן יוחי אמר. אילו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאיתייהיבת אוריתא לישראל הוינא מתבע קומי רחמנא דאיתברי להדין לבר נשא תרין פומין. חד דיהוי לעי באוריתא וחד דיתעביד בה כל צורכוי. חזר ומר. מה אין חד הוא לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה. אילו הוון תריי על אחת כמה וכמה. אמר רבי יוסה קומי רבי ירמיה. אתייא דרבי יוחנן כרבי חנניה בן עקיבה. דתני. כותבי ספרים תפילין ומזוזות מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה. רבי חנניה בן עקיבה אומר. כשם שמפסיקין לקרית שמע כך מפסיקין לתפילה ולתפילין ולשאר כל מצותיה שלתורה. ולא מודי רבי שמעון בן יוחי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב. ולית ליה לרבי שמעון בן יוחי. הלמד לעשות לא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות נוח לו אילו לא נברא. אמר רבי יוחנן. הלמד שלא לעשות נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם. טעמיה דרבי שמעון בן יוחי. זה שינון וזה שינון. ואין מבטלין שינון מפני שינון. והא תנינן. הקורא מיכן והילך לא הפסיד. כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה חביבה היא יותר מדברי תורה. אמר רבי יודן. רבי שמעון בן יוחי על ידי שהיה חדיד בדברי תורה לפיכך אינה חביבה עליו יותר מדברי תורה. אמר רבי בא מרי. לא תנינן אלא. כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה כמשנה היא. רבי שמעון בן יוחי כדעתיה. דרבי שמעון בן יוחי אמר. העוסק במקרא מידה שאינה מידה. ורבנן עבדין מקרא כמשנה.