תלמוד ירושלמי שבת פרק א הלכה ג

משנה: לא יצא החייט במחטו סמוך לחשיכה שמא ישכח ויצא. לא הליבלר בקולמוסו. ולא יפלא את כליו ולא יקרא לאור הנר. באמת החזן רואה מאיכן התינוקות קורין אבל הוא לא יקרא. כיוצא בו לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עברה: הלכה: מתני׳ לא יצא החייט במחטו סמוך לחשיכה שמא ישכח ויצא כול׳. תני. לא יצא החייט במחט שבכליו. ולא הליבלר בקולמוס שבאזנו. ולא הצבע בדיגמא שבאזנו. ולא השולחני בדינר שבאזנו. ואם יצא הרי אילו פטורין. דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר. אומן דרך אומנותו חייב. הא שאר כל אדם יוצאין בכך. מחלפא שיטתיה דרבי מאיר. דתנינן תמן. יצאת חייבת חטאת. דברי רבי מאיר. וכא הוא אמר הכין. רבי מנא אמר לה סתם. רבי אבון בשם רבי יוחנן. תמן דרך הוצאה בנשים. ברם הכא טפילין יוצאין בכך. מחלפין שיטתין דרבנן. דתנינן תמן. וחכמים פוטרין בכוכלת ובצלוחית של פילייטון. הא במחט נקובה חייב. הדא היא אומן באומנותו חייב. אמר רבי יוסי בר אבון. תיפתר באשה גדלת. ולא יפלא את כליו ולא יקרא לאור הנר כול׳. אפילו בחול אסור. שאינה דרך כבוד. תני. המפלא את כליו נוטל וזורק ובלבד שלא ימלול. אבא שאול אומר. מולל וזורק ובלבד שלא יהרוג. חזקיה אמר. ההורג כינה בשבת כהורג גמל. שמואל מקטע ידה וריגלה ויהב לה קומי מיינוקה. רבי יוסי בירבי בון יהיב לי גו צלוחיתא. אמר רבי שמעון בן חלפתא. ולא מחלזון שמענו. וחלזון יש לו גידים ועצמות. ולא כן תני. כל דבר שאין לו גידים ועצמות אינו חי יותר מששה חדשים. דמר רבי יוסי בירבי בון בשם רב זביד. אחת לשבע שנים הקדוש ברוך הוא מחלף את עולמו. קמקמה מיתעביד חו רב פדה. חר אפר מיתעביד שר. מימיתה דרישא מיעביד עקרב. ודמנייא סממי. תולעתא דסוסיא מתעבדא אורעי. ודתורתא דברי. צבוע הזכר נעשה נקיבה. עכברא דטורא מתעביד חזיר בר. שיזרתא דנונא מיתעביד נדל. ודבר נשא חיוי. אימתי. בזמן שאינו כורע כל קומתו עד השזרה. תני רבי חייה. אבל מסתכל הוא מה שבכוס ומה שבקערה ואינו חושש. אית דבעי מימר. שהוא לשעה. ואית דבעי מימר. מפני הנקיות ומפני הסכנה. מה נפיק מביניהון. לקנב חיזרין. מה דמר. שהוא לשעה. אסור. ומה דמר. מפני הנקיות ומפני הסכנה. מותר. רב ירמיה סלק לגבי רבסי. מזג ליה כסא. שרי מסתכל ביה. אמרה ליה בני ביתיה. חמי מה הוא עביד. אמר לה. דהוא נהוג בשיטתיה דרבו. דתני רבי חייה. מסתכל הוא מה שבכוס ומה שבקערה ואינו חושש. ולא יקרא לאור הנר. שמואל אמר. לא שנו אלא אחד. הא שנים מאחר שהן יכולין למחות זה על ידי זה מותר. מתניתא דשמואל פליגא עלוי. אחד הנר שהוא יכול להטותו ואחד הנר שאינו יכול להטותו. עולא בר ישמעאל בשם רבי לעזר. אפילו כמה. על דעתיה דרבי לעזר אפילו גבוה כמה. אפילו נתון בבית אחד. אפילו נתון בספיקלה. תני. שמא ישכח ויטה. אמר רבי ישמעאל. אני אקרא ולא אטה. ושכח והיה קרוב להטות. ואמר. גדולים הן דברי חכמים שאמרו. שמא ישכח ויטה. רבי נתן אומר. היטה אותו ממש. וכתב על פנקסו ואמר. ישמעאל בן אלישע היטה הנר בשבת. לכשיבנה הבית יהא חייב חטאת. תמן תנינן. אל תאמן בעצמך עד יום מותך. מעשה בחסיד אחד שהיה יושב ושונה. אל תאמן בעצמך עד יום זקנותך. כגון אני. אתת חדא רוחא ונסיתיה. ושרי תהי ביה. אמרה ליה. לא תצוק. רוח אנא. אזיל ואישתוי לחבריך. באמת החזן רואה איכן התינוקות קורין כול׳. אמר רבי לעזר. כל מקום ששנינו. באמת. הלכה למשה מסיני. מהו מתקן. ראשי פרקים פסוקין. תני. רבן שמעון בן גמליאל אומר. התינוקות מתקינין להן ראשי פסוקיהן לאור הנר. מיי כדון. אילין בעיי דיטפי בוצינא. ואילין לא בעיי דיטפי בוצינא. כיוצא בו לא יאכל הזב עם הזבה כול׳. תני. רבי שמעון בן לעזר אומר. ראה עד איכן פרצה טהרה. שנאמר כי מעט אשר היה לך לפני ויפרוץ לרוב. ובית אבותיהן פרצו לרוב. שלא גזרו לומר שלא יאכל טהור עם הטמא. אלא אמרו לא יאכל הזב עם הזבה. הא זב עם מצורעת מותר. וישב מחוץ לאהלו ולא מחוץ לאהלה. מצורע עם זבה אסור. מצורע עם מצורעת אסור. תני. בית שמי אומרים. לא יאכל זב פרוש עם זב עם הארץ. ובית הלל מתירין. ומה טעמיהון דבית הלל. זה זב וזה זב. ומה טעמהון דבית שמי. שהוא מתרגל עמו בימי טומאתו הוא מתרגל עמו בימי טהרתו. רבי חייה רובה מפקד לרב. אין את יכיל מיכול כל שתה חולין בטהרה אכול. ואם לאו תהא אכיל שבעה יומין מן שתא. מיכן היה רבי פינחס בן יאיר אומר. זריזות מביאה לידי נקיות. נקיות מביאה לידי טהרה. טהרה מביאה לידי קדושה. קדושה לידי ענוה. ענוה לידי יראת חט. יראת חט לידי רוח הקודש. רוח הקודש לידי חסידות. חסידות לידי תחיית המתים. תחיית המתים לידי אליהו זכור לטוב. זריזות לידי נקיות. וכלה וכיפר. נקיות לידי טהרה. וכפר עליה הכהן וטהרה. טהרה לידי קדושה. וטיהרו וקידשו. קדושה לידי ענוה. כי כה אמר רם ונישא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח. ענוה לידי יראת חט. דכתיב עקב ענוה יראת יי. אמר רבי יצחק בר אלעזר. מה שעשת חכמה עטרה לראשה עשת ענוה עקב לסולייסה. דכתיב ראשית חכמה יראת יי. וכתיב עקב ענוה יראת יי. יראת חט לידי רוח הקודש. דכתיב אז תבין יראת ה' ודעת אלקים תמצא. רוח הקדש לידי חסידות. דכתיב אז דברת בחזון לחסידיך. חסידות לידי תחיית המתים. דכתיב ונתתי רוחי בכם וחייתם. תחיית המתים לידי אליהו זכור לטוב. דכתיב הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום יי הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. תני בשם רבי מאיר. כל מי שהוא קבוע בארץ ישראל ואוכל חוליו בטהרה ומדבר בלשון הקודש וקורא את שמע בבוקר ובערב מובטח לו שהוא מחיי העולם הבא.