תלמוד ירושלמי שבת פרק ג הלכה א

משנה: כירה שהסיקוה בקש או בגבבא נותנים עליה תבשיל. בגפת ובעצים לא יתן עד שיגרוף או עד שיתן את האפר. בית שמאי אומרין חמין אבל לא תבשיל. ובית הלל אומרין חמין ותבשיל. בית שמאי אומרין נוטלין אבל לא מחזירין. ובית הלל אומרין אף מחזירין: הלכה: כירה שהסיקוה כול׳. כיני מתניתא. מקיימין עליה תבשיל. מתניתא דרבי יודה. דתניא. היו שתי כיריים מתאימות. אחת גרופה וקטומה. ואחת לא גרופה ולא קטומה. מקיימין על הגרופה ועל הקטומה. מה מקיימין עליה. בית שמי אומרין. אין מקיימין עליה כלום. ובית הלל אומרין. חמין אבל לא תבשיל. העביר את המיחם. הכל מודין שלא יחזיר. דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר. בית שמי אומרין. חמין אבל לא תבשיל. ובית הלל אומרין. חמין ותבשיל. העביר את המיחם בית שמי אומרין. לא יחזיר. ובית הלל אומרין. יחזיר. רבי חלבו רב ענן בשם רב. לא שנו אלא עליה. הא לתוכה לא. עד איכן. עולא אמר. עד שלשה. אמר רבי מנא. עד מקום שהוא עושה חריץ. אמר רבי יוסי בירבי בון. מפני שהוא שליט במקום שהיד שולטת. ותייא כיי דמר רבי זעירה בשם רבי יהודה. מותר להפשיר במקום שהיד שולטת. ואסור להפשיר במקום שאין היד שולטת. רבי יושוע בר גיזורה הוה משמש קומי רבי זעירה והוה מעייל קומוי תבשילין רותחין. אמר ליה. היך איתעבידא. אמר ליה. גריף תיפייא ויהב בגוה. אמר ליה. לא תהי עביד כן אלא גריף תיפייא ויהב תלתא כיפין ורמי עליהון. רבי אבהו הורי בבוצרה. ממלא גצרא רמח ומיתן תלתא כיפין ומירמי עליהון. דניאל בריה דרבי קטינא בשם רבי אסי. שיזרי חריות כגפת וכעצים. הדא דתימר כשהיו לחין ויבשו. אבל אם היו יבישין מתחילתן כקש וכגבבה הן. גללי בהמה. אית תניי תני. כגפת וכעצים. ואית תניי תני. כקש וכגבבה. מאן דמר. כגפת וכעצים. בדקה. ומאן דמר. כקש וכגבבה. בגסה. הגורף. עד שיגרוף כל צרכו. מן מה דתני. הגורף צריך לחטט ביד. הדא אמרה. עד שיגרוף כל צורכו. והקוטם. עד שיקטום כל צורכו. מן מה דתני. מלבה עליה נעורת שלפשתן. הדא אמרה. אפילו לא קטם כל צורכו. ויי דא אמרה דא. יום טוב שחל להיות ערב שבת. אמר רבי שיין. מלבה עליה נעורת שלפשתן. קטמה ונתלבת מהו. רבי חייה רובא עלה לביתו והורי. מותר. בעון קומי רבי זעירא ורבי הושעיה ורבי חנניה חבריהון דרבנן. ליבה. לשעבר. עבר רבי אמי ואידרון חברייא בעון מחזיר עליה. אמר לון רבי חנניה חבריהון דרבנן. מן דהוה עובדא הוה עובדא. אמר רבי שמואל בר סיסרטיי. לכן צריכה לבה. אמר רבי מנא. אנא קשייתה קומי רבי בא בריה דרבי פפי. אין תימר. לשעבר. אפילו לא בישל עליה כתחילה. דתני. המעשר והמבשל בשבת בשוגג יאכל. ומזיד לא יאכל. דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר. שוגג יאכל למוצאי שבת. מזיד לא יאכל. רבי יוחנן הסנדלר אומר. שוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו. מזיד לא לו ולא לאחרים. שמואל כרבי יוחנן הסנדלר. רב כד הוה מורי בחבורתיה הוה אמר כרבי מאיר. בציבורא הוה מורי כרבי יוחנן הסנדלר. אמר רבי שמעון בר כרסנה. כרבי ישמעאל בירבי יוסי דרש לון. דתני. רבי ישמעאל בירבי יוסי אמר משום אביו. כל דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועשאו בשבת. בין שוגג בין מזיד אסור בין לו בין לאחרים. וכל דבר שאינן חייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועשאו בשבת. שוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו. מזיד. לא לו ולא לאחרים. בעון קומי רבי יוחנן. את מה אמר. אמר לון. אני אין לי אלא משנה. המעשר והמבשל בשבת. שוגג יאכל. מזיד לא יאכל. שמע רב חסדא ומר. הותרו השבתות. רב חונה בשם רב ותני רבי חייא כן. בראשנה היו אומרים. השכיח תבשיל על גבי כירה וקדשה עליו את השבת. שוגג יאכל. מזיד לא יאכל. נחשדו להיות מניחין מזידין. ואומרים. שכיחין היינו. ואסרו להן את השוכח. והכא אמרו כן. אמר רבי אילא. נחשדו להיות מניחין ולא נחשדו להיות מבשלין. וקנסו במניח ולא קנסו במבשל. חזרו לומר. תבשיל שהוא מצטמק ויפה לו אסור. תבשיל שהוא מצטמק ורע לו מותר. אי זהו תבשיל שהוא מצטמק ויפה לו. כגון אכרוב ואפונים ובשר טרוף. אמר רבי תנחום בר עילאי. אף ראשי לפתות וראשי קפלוטות עשו אותן כתבשיל שהוא מצטמק ויפה לו. בצים מה הן. רבי יוסי בשם רבי ישמעאל בירבי יוסי. אבא עלה לביתו ומצא שם חמין והתיר. בצים ואסר. רבי שמואל בר נתן בשם רבי חמא בר חנינה. אני ואבא עלינו לחמת גדר והביאו לפנינו בצים קטנים כחוזררין וטעמן יפה כפנקריסין. תני. לא תמלא אשה קדירה עסיסיות ותורמוסין ותתנם לתוך התנור ערב שבת עם חשיכה. ואם נתנה מוצאי שבת אסורין בכדי שייעשו רבי אחא אמר. במזיד. כרבי מאיר. רבי יוסי אמר. בשוגג. כרבי יודה. אמר רבי מנא. יאות אמר רבי יוסי רבי. הנוטע בשבת שוגג יקיים. מזיד יעקור. ובשביעית בין שוגג בין מזיד יעקור. רבי יהודה אומר. חילוף הדברים. הנוטע בשבת בין בשוגג בין במזיד יעקור. ובשביעית שוגג יקיים ומזיד יעקור. למה. מפני שהניית שבת עליו. וכאן. מכיון שאת אומר. ימתין למוצאי שבת כדי שייעשו. כמי שלא נהנה מחמת שבת כלום. ומה טעמון דרבנן. נחשדו על השביעית ולא נחשדו על השבתות. דבר אחר. מונין לשביעיות ואין מונין לשבתות. היך עבידה. נטע פחות משלשים יום לפני שביעית ונכנסה שביעית. אין תימר. חשד. אין כאן חשד. אין תימר. מיניין. אין כאן מיניין. נטע פחות משלשים יום לפני שמינית ונכנסה שמינית. אין תימר. חשד. יש כאן חשד. אין תימר. מיניין. יש כאן מיניין. ותייא כמאן דאמר. מפני החשד. ברם כמאן דאמר. מפני המיניין. קנסו בשוגג מפני המזיד. נטלו מבעוד יום מחזירו מבעוד יום. נטלו משחשיכה מחזירו משחשיכה. נטלו מבעוד יום וקדש עליו היום. רבי סימון דתרי בשם רבי הושעיה. הניחו בארץ אסור לטלטלו. רבי לעזר בשם רבי הושעיה. משרת הייתי את רבי חייה הגדול והייתי מעלה לו חמין מדיוטי התחתונה לדיוטי העליונה ומחזירן לכירה. אמר רבי ירמיה בירבי שמעון. אפילו מכירה שהבלה ממועט לכירה שהבלה מרובה. אמר רבי אמי. זימנין סגין יתיבית קומי רבי הושעיה ולא שמעית מיניה הדא מילתא. אמר רבי זריקן לרבי זעירא. לא שמע מינה מותר. שמע מינה אסור. תלוי ביתד ונתנו על גבי ספסל. נאמר. אם היה מפוחם מותר. ואם לאו אסור. אמר רבי יוחנן ברבי מרייה. בשלא העביר את ידו ממנו. אבל אם העביר את ידו ממנו אסור.