תלמוד ירושלמי שבת פרק ג הלכה ד

משנה: המיחם שפינהו לא יתן לתוכו מים צונין בשביל שייחמו אבל נותן הוא לתוכו ולתוך הכוס כדי להפשירן. הלכה: מיחם שפינהו לא יתן לתוכו צונין כול׳. רבי בא בר בריה דרבי חייה בר בא. רבי חייא בשם רבי יוחנן. לא שנו אלא לתוך הכוס. הא לתוכו לא. אמר רבי מנא. קשייתה קומי רבי בא. לא תני רבי יוחנן על סופא לא תני על רישא. בשביל שייחמו. הא להפשירן לא. אתא רבי בא בר כהנא רבי חייא בר אשי בשם רבי. אם לחממן אסור. אם להפשירן מותר. תני. נותנין חמין לתוך צונין אבל לא צונין לתוך חמין. כדברי בית שמי. ובית הלל אומרים. בין חמין לתוך צונין בין צונין לתוך חמין מותר. במה דברים אמורין. בכוס. אבל באמבטי חמין לתוך צונין מותר וצונין לתוך חמין אסור. ורבי שמעון מתיר. אתיא דרב כרבי שמעון בן מנסיא ורבי יוחנן כרבי יוחנן בן נורי. תני. רבי יוחנן בן נורי אוסר. ממלא הוא אדם חבית שלמים ונותנה כנגד המדורה. לא בשביל שתיחם אלא בשביל שתפיג צינתה. יורד הוא אדם וטובל בצונין ועולה ומתחמם כנגד המדורה. דברי רבי מאיר. וחכמים אוסרין. יאות אמר רבי מאיר. ומה טעמון דרבנן. ייבא כיי דמר רבי זעירא בשם רב יהודה. מותר להפשיר במקום שהיד שולטת. ואסור להפשיר במקום שאין היד שולטת. ואפילו במקום שאין היד שולטת עד איכן. רבי יודה בר פזי רבי סימון בשם רבי יוסי בן חנינה. עד שיהא נותן ידו לתוכה והיא נכוית. הכל מודין בכלי שיני שהוא מותר. מה בין כלי ראשון מה בין כלי שיני. אמר רבי יוסי. כאן היד שולטת וכאן אין היד שולטת. אמר רבי יונה. כאן וכאן אין היד שולטת. אלא עשו הרחק לכלי ראשון ולא עשו הרחק לכלי שיני (מתני׳. האילפס והקדירה שהעבירן מרותחין כול׳.) אמר רבי מנא. ההן פינכא דאורזא מסייע לאבא. ההן פינכא דגריסא מסייע ליה לאבא. דאת מפני ליה מן אתר לאתר. ועד כדון הוא רותח.