תלמוד ירושלמי שבת פרק ג הלכה ז

משנה: מטלטלין נר חדש אבל לא ישן. רבי שמעון אומר כל הנירות מיטלטלין חוץ מן הנר הדלק בשבת. הלכה: מטלטלין נר חדש אבל לא ישן כול׳. התיב רבי חייא בר אדא. והא תנינן. כופין סל לפני האפרוחין שיעלו ושירדו. אמרין. הדא דרבי יוחנן. דתני. כל הנירות מטלטלין חוץ מן הנר הדלק בשבת. דברי רבי מאיר. רבי יודה אומר. נר חדש מותר לטלטלו. וישן אסור לטלטלו. רבי שמעון אומר. כל הנרות מיטלטלין חוץ מן הנר הדלק בשבת. כבה. מותר לטלטלו. רבי ירמיה ורבי בא תריהון בשם רבי יוחנן. חד אמר. דברי רבי מאיר. כל המיוחד לאיסור אסור. וחורנה אמר. כל שייחדו לאיסור אסור. ולא ידעינן מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דמר רבי חנינה. רבי ירמיה שאל. ההן ליבנה לא כמיוחד לאיסור הוא. הוי הוא דו אמר. כל המיוחד לאיסור אסור. מאן דמר. מיוחד. כל שכן ייחדו. ומאן דמר. ייחדו. הא מיוחד לא. מתניתא פליגא על מאן דמר. כל המיוחד לאיסור אסור. דתנינן תמן. מוכנה שלה בזמן שהיא נשמטת אינה חיבור לה ואינה נמדדת עמה. ואינה מצלת עמה באהל המת. ואין גוררין אותה בשבת בזמן שיש בתוכה מעות. ותני עלה. היו עליה מעות ונפלו. נגררת. אמר רב ששת. דרבי שמעון היא. דרבי שמעון אומר. כבה מותר לטלטלו. אמרין. למה לית אנן פתרין לה. דברי הכל היא בשוכח. לית את יכיל. דתנינן תמן. אם אינה נשמטת חיבור לה. ונמדדת עמה. ומצלת עמה באהל המת. וגוררין אותה בשבת אף על פי שיש בתוכה מעות. אית מימר הכא. דברי הכל היא בשוכח. מתניתא פליגא על מאן דמר. כל המיוחד לאיסור אסור. דתנינן. האבן שעל פי החבית מטה על צדה ונופלת. רבי בא בשם רבי חייא בר אשי. פתר לה רב בשוכח. ומן דבתרה. היתה בין החביות מגביהה ומטה על צדה והיא נופלת. עוד הוא פתר לה רב בשוכח. מתניתא פליגא על מאן דמר. כל המיוחד לאיסור אסור. דתנינן. כופין סל לפני האפרוחין שיעלו ושירדו. ותני עלה. עלו מאיליהן אסור לטלטלן. אמר רבי בון בר חייא קומי רבי זעירא. תיפתר במאוס. אמר ליה. והתני רבי הושעיה. אפילו סאה אפילו תרקב. אית לך מימר. סאה ותרקב מאוסין הן. רבי ירמיה בשם רב. הלכה כרבי מאיר. שמואל אמר. הלכה כרבי יהודה. רבי יהושע בן לוי אמר. הלכה כרבי שמעון. בעון קומי רבי יוחנן. את מה את אמר. אמר לון. אני אין לי אלא משנה. כל הנרות מיטלטלין חוץ מן הנר הדלק בשבת. רבי שמעון בן לקיש הורי באטרבוליס. מנורה קטנה מותרת לטלטלה. רבי חלבו ורבי אבהו. קומי רבי חלבו לא מעברין. קומי רבי אבהו מעברין. רבי יסא סלק גבי רבי תנחום בר חייא. בעא מיעברתיה קומוי. אמר ליה. בפנינו. רבי יוסה גלילייא סלק קומי יוסי בן חנינה. בעא מעברתיה. אמר ליה. מאן שרא לך. אשכחת רב ורבי יוחנן אילין דאסרין חדא. רבי יהושע בן לוי ורבי שמעון בן לקיש אילין דשרייה חדא. רבי לעזר בר חנינה. מעשה היה וטילטלו פומט מתחת הנר בשבת. מה אנן קיימין. אין כרבי מאיר. אפילו פומט יהא אסור. אין כרבי שמעון. אפילו נר יהא מותר. אלא כן אנן קיימין כרבי יודה. דרבי יודה דו אמר. נר מאוס. פמוט אינו מאוס. תני נר שהוא מונח על גבי טבלה. מסלק את הטבלה והנר נופל. אמר רבי יוחנן. קרוב הוא זה לבוא לידי חיוב חטאת. לפניו משום מבעיר. לאחריו משום מכבה. שמואל בר אבא קומי רבי יסא. בכבה. אמר ליה. תנוח דעתך. מה אנן קיימין. אין כרבי מאיר. אפילו טבלה תהא אסורה. אין כרבי שמעון. אפילו נר יהא מותר. אלא כאן כרבי יודה. דרבי יודה אמר. נר מאוס. טבלה אינה מאוסה. תני. אם התנה עליו יהא מותר. מה אנן קיימין. אין כרבי מאיר. אפילו התנה עליו אסור. אין כרבי שמעון. אפילו לא היתנה עליו יהא מותר. אלא כן אנן קיימין כרבי יודה. דרבי יודה אמר. נר מאוס. טבלה אינה מאוסה. מה חמית מימר. כרבי יודה אנן קיימין. דתני. נר שהוא מונח אחורי הדלת פותח ונועל בשבת ובלבד שלא יתכוין לא לכבות ולא להבעיר. רב ושמואל פתרין ליה בשוכח ומקללין מאן דעבד כן. יכרת יי לאיש אשר יעשנה ער ועונה. מאן אית. כל המיוחד לאיסור אסור. לא רבי מאיר. הוי. מאן תנא. אם התנה עליו מותר. רבי שמעון. אבל כוס וקערה ועששית אף על פי שכבו אסור ליגע בהן. רבי טבי בשם רב חסדא. אפילו כרבי שמעון דו אמר תמן מותר. מודי הוא הכא שהוא אסור. שאם אומר את לו שהוא מותר. אף הוא מכבה אותן ומשתמש בהון. אמר רבי מנא. בקדמיתא הוינן סברין מימר. מה פליגין באותו שכבה. בשגררו העכברים את הפתילה. באפוצה. ואפילו תימא בשלא גררו העכברים את הפתילה. ואפילו תימא שלא באפוצה. בשיש בתוכו שמן. תמן תנינן. נוטל אדם את בנו והאבן בידו וכלכלה והאבן בתוכה. ותני דבית רבי. האבן והאוכלין בתוכה. לא הוינן אמרין כלום. שהרי רבי רומנוס הוציא מחתה משלבית רבי מליאה גחלים בשבת. אית לך מימר. גבי גחלים אפוצות הן אלא בשיש לתוכו שמן. אמר רבי אבהו. קיימתיה קרטים של בוסם היה בה. רבי בא בר חייה בשם רבי יוחנן. תרכוס אסור לטלטלו. הורי רבי אמי. מותר. רבי ירמיה חמי לון מטלטלין ליה גו סדרא רובא ולא הוה ממחה בידון. דבית רבי ינאי אמרין. עד ג׳ ככסא. מיכן והילך כסולם. אמר רבי יוסה בירבי בון. מאן דשרי כרבי שמעון. דתני. לא יגור אדם את המיטה ואת הכסא ואת הספסל ואת הקתידרה. מפני שהוא עושה חריץ. ורבי שמעון מתיר. רבי בא בשם רבי חונא רבי חגיי בשם רבי זעירא רבי יוסי בשם רבי אילא. מודין חכמים לרבי שמעון בכסא שרגליו משוקעות בטיט שמותר לטלטלו. כמה דתימר מותר לטלטלו. ודכוותה מותר להחזירו. אמר רבי יוסי אף אנן נמי תנינן. ניטלין בשבת. אמר רבי יוסה בירבי בון. דרבי שמעון היא. אמר רבי יוסה בירבי בון. מתניתה אמרה כן. כל הכלים אינן נגררין חוץ מן העגלה מפני שהיא כובשת. רבי חונא בשם רבי. לעניין שבת איתאמרת. חזקיה בשם דבית רבי ינאי. לעניין חזקות איתאמרת. רבי יוסה משום דבית רבי ינאי. לעניין טומאה אתאמרת. רבי אחא בר חיננא רבי יסא בשם רבי יוחנן. מנורה קטנה מותר לטלטלה. ולא כלי הוא. ולא כל מה שבבית מן המוכן הוא. אמר רבי יוסי בירבי בון. תיפתר שלקחה עמו לסחורה. או שבאת ערב שבת עם חשיכה. ולא שמעת מינה כלום.