תלמוד ירושלמי שבת פרק ו הלכה ט

משנה: הבנים יוצאין בקשרים ובני מלכים בזוגין וכל אדם אלא שדיברו חכמים בהווה: יוצאין בביצת החרגול ובשן של שועל ובמסמר הצלוב משום רפואה דברי רבי יוסי. ורבי מאיר אוסר בחול משום דרכי האמורי: הלכה: הבנים יוצאין בקשרין. בקישרי פואה. ובני מלכים בזוגין. רבי זעירא אמר. בזוגין שבצוארו. מהו וכל אדם. בין קטני עניים בין קטני עשירים. רבי אילא אמר. בזוגין שבכסותו. מהו וכל אדם. בין גדולים בין קטנים. מתניתא פליגא על רבי זעירא. יוצא הוא אדם בזוגין שבכסותו. ואינו יוצא בזוגין שבצוארו. אלא כאן בגדולים וכאן בקטנים. יוצאין בביצת החרגול. טב לאודנא. ובשן שלשועל. טב לשינה. ובמסמר הצלוב טב לעבביתא. אית תניי תני ומחליף. רבי חנניה בשם רבי יוחנן כמתניתן. רבי שמואל רבי אבהו בשם רבי יוחנן. כל שהוא מרפא אין בו משום דרכי האמרי. דרגי דרגיבת. משום דרכי האמרי. רבי יהודה אמר. משום דגון עבודה זרה. וראש דגון ושתי כפות ידיו. דונו דני. משם דרכי האמרי. רבי יהודה אומר. משם דן עבודה זרה. ואמרו חי אלהיך דן. לאו לאו. משום דרכי האמרי. רבי יהודה אומר. משם עבודה זרה. ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו. תני רבי חייא. עמד עצם בגרונו נותן מאותו המין על ראשו ואין בו משם דרכי האמרי. תני רבי ליעזר בן יעקב. לא תנחשו ולא תעוננו. אף על פי שאין נחש יש סימן. ובלבד לאחר שלשה סימנין. כגון ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל. יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימן תקחו וגו׳. אמר רבי אלעזר. הולכין אחר שמיעת בת קול. מה טעם. ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בו. רבי לעזר עאל לפונייה. אתא אבטיונה דרומאי ואקומיה מאחריה ויתב ליה. אמר. הכין כל עמא לא אקים לבר נש אלא לי. לית איפשר דאנא נפיק מיכא עד דנידע מה הוי בסופיה. והוה תמן חיוי. שרי נפיק ויהב ליה עד דו תמן אחת דריבוי. וקרא עלוי ואתן אדם תחתיך וגו׳. חד תלמיד מן דבר קפרא הוה נפיק מיקטוע כיסין. חמתיה חד קייט חיויא פרי בתריה. אמר ליה. חיויא פרי בתרך. שבקיה ואזל ליה בתריה. וקרא עלוי ואתן אדם תחתיך. גרמניא עבדיה דרבי יודה נשייא נפק. בעי מילוויה לרבי אילא. אתא כלב שוטה בעי איתגרייא ביה ברבי אילא. גער ביה גרמני. שבקיה ואזל ליה בתריה. וקרא עלוי ואתן אדם תחתיך. בר קפרא הוה איעלל לחדא קרייא. מי עלל נכשל באצבעו. עאל ושמע קליה דטלייא קרי. אם בגפו יבא בגפו יצא. אמר. דומה שלא עלת בידי אלא הטחה זו בלבד. וכן הוות ליה. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש הוו מתחמדין מיחמי אפויי דשמואל. אמרין. נלך אחר שמיעת בת קול. עברון קומי סידרא. שמעון קליה דטלייא ושמואל מת. וסיימון. וכן הוות ליה. רבי יונה ורבי יוסה סלקון מבקרה לרבי אחא דהוה תשיש. אמרין. נלך בתר שמיעת בת קול. שמעון קליה דאיתתא אמרה לחבירתה. איטפי בוצינה. אמרה לה. לא יתטפי ולא מיטפי בוציניהון דישראל. רבי יוחנן הוה עבר בשוקא. חמא חד מזבן מן אילין מלטומה. אמר ליה. מן אילין את חיי. אמר ליה. אין. שבקיה ואזל ליה. בתר שעה עבר גביה. אמר ליה. רבי. צלי עלויי. דמן ההיא שעתא לא זבנית כלום. ואמר ליה. שני אתרך. פעמים ששינוי השם גורם. פעמים ששינוי המקום גורם. תרין תלמידין מן דרבי חנינה הוון נפקין מקטוע כיסין. חמתון חדא איסטרולוגוס. אילין תרין מי נפקין ולא חזרין. מי נפקין פגע בהון חד סב. אמר לון. זכון עמי. דאית לי תלתא יומין דלא טעמית כלום. והוה עמון חד עיגול. קצון פלגא ויהביניה ליה. אכל וצלי עליהון. אמר לון. תתקיים לכון נפשיכון בהדין יומא. היך דקיימתון לי נפשי בהדין יומא. נפקון בשלם וחזרון בשלם. והוו תמן בני אינש דשמעון קליה. אמרין ליה. ולא כן אמרת. אילין תרין מי נפקין ולא חזרין. אמר. אי דהכא גברא שקר דאיסתרולוגייא דידיה שקרין. אפילו כן אזלון ופשפשון ואשכחון חכינה פלגא בהדא מובלא ופלגא בהדא מובלא. אמרו. מה טיבו עבדתון יומא דין. ותניין ליה עובדא. אמר. ומה ההוא גברא יכיל עביד. דאלההון די יהודאי מתפייס בפלגות עיגול. רבי חונה משתעי הדין עובדא. חד גיור הוה איסטרולוגוס. חד זמן אתא בעי מיפוק. אמר. כדון נפקין. חזר ומר. כלום אידבקת בהדא אומתא קדישתא לא למיפרוש מן אילין מילייא. ניפוק על שמיה דבריין. קריב למכסה והב לה חמרא ואכלה. מאן גרם ליה דיפל. בגין דהרהר. מאן גרם ליה דאישתיזיב. בגין דאיתרחץ על ברייה. אמר רבי לוי. כל המנחש סופו לבוא עליו. ומה טעם. כי לא נחש ביעקב. כי לו נחש. אמר רבי אחא בר זעירא. כל מי שאינו מנחש מחיצתו לפנים כמלאכי השרת. ומה טעם. כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל. אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו. כבחצי ימיו של עולם היה אותו רשע עומד. מה טעמיה. כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל. אמר רבי ירמיה בן אלעזר. עתידה בת קול להיות מפוצצת באהלי צדיקים ואומרת. כל מי שפעל עם אל יבוא ויטול שכרו. רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא. עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחיצתן שלצדיקים לפנים ממחיצתן שלמלאכי השרת. ומלאכי השרת שואלין אותן ואומרים להן. מה פעל אל. מה הורה לכם הקדוש ברוך הוא. אמר רבי לוי בר חיותא. ולא כבר עשה כן בעולם הזה. ההוא דכתיב ענה נבוכדנצר ואמר הא אנא חזי גוברין ארבעה שריין מהלכין בגו נורא וחבל לא איתי בהון. ומה תלמוד לומר וחבל לא איתי בהון. אלא מלמד שהיו סריסים ונתרפו. וריויה די קדמיתה אין כתוב כאן. אלא וריויה די רביעאה. הן היו מכבשין לפניו את האור. דמי לבר אלהין. אמר ראובן. באותה שעה ירד מלאך וסטרו לההוא רשיעא על פיו. אמר ליה. תקין מיליך. ובר אית ליה. חזר ומר. בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו. די שלח בריה לית כתיב כאן. אלא די שלח מלאכה ושיזיב לעבדוהי די התרחיצו עלוהי.