תלמוד ירושלמי שבת פרק ז הלכה א

משנה: כלל גדול אמרו בשבת. כל השוכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת. והיודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל שבת ושבת. והיודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל מלאכה ומלאכה. העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת אינו חייב אלא חטאת אחת: הלכה: כלל גדול אמרו בשבת כול׳. מהו גדול. אמר רבי יוסה בירבי בון. שהוא גדול מכלל שביעית. שהשבת חלה על הכל ושביעית אינה חלה אלא על עבודת הארץ בלבד. תמן תנינן. כלל גדול אמרו בשביעית. מהו כלל גדול. אמר רבי יוסה בירבי בון. שהוא גדול מכלל מעשרות. שהשביעית חלה בין על אוכלי אדם בין על אוכלי בהמה. ומעשרות אינן חלין אלא על אוכלי אדם בלבד. תני בר קפרא. כלל גדול אמרו במעשרות. מהו כלל גדול. אמר רבי יוסה בירבי בון. שהוא גדול מכלל פיאה. שהמעשרות חלין בין על דבר שמכנסו לקיום ובין על דבר שאין מכניסו לקיום. ופיאה אינה חלה אלא על דבר שמכניסו לקיום. ואית דבעי מימר. מהו גדול. מיכן שיש למטה ממנו. אנן תנינן. כל השוכח עיקר שבת. תניי דבית רבי. כל שאינו יודע עיקר שבת. רבי לעזר כמתניתן. רבי יוחנן כהדא דתני דבית רבי. הא רבי ליעזר אמר. כל השוכח עיקר שבת. הא אם אינו יודע כל עיקר פטור. מן מה דרב תני מתניתן ופתר לה. אי זהו שאינו יודע עיקר שבת. קטן שנשבה בין הגוים. הדא אמרה. היא הדא היא הדא. הא אמר רבי יוחנן. כל שאין יודע עיקר שבת. הא אינו יודע ושכח חייב. מן מה דמר רבי שמואל רבי אבהו בשם רבי יוסה בן חנינא. כל הדא הלכתא כרבי לעזר. ברם כרבנן אינו חייב אלא אחת. הדא אמרה. היא הדא היא הדא. בעון קומי בריה דרבי יסא. את מה שמעת מן אבוך מן דרבי יוסי. אמר. כרבי יוחנן. אמר לון רבי חזקיה. לא אמר כן. אלא רבי סימון בר זבדא הוה פשט עם בריה דרבי יוסה. ושמע מינה כהדא דרבי ליעזר. מנן אלין מילייא. ועשה אחת. ועשה הנה. ועשה מהנה. ועשה אחת. לחייב על כל אחת ואחת. הנה. לחייב על כולהן אחת. מהנה. לחייב על התולדות. או נימר. בעבודה זרה הכתוב מדבר. תני רבי זכיי קומי רבי יוחנן. זיבח קיטר וניסך בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת. אמר ליה רבי יוחנן. בבלייא. עברת בידך תלתא נהרין ואיתברת. אינו חייב אלא אחת. עד לא יתברינה בידיה יש כאן אחת אין כאן הנה. מן דתברה בידיה יש כאן הנה אין כאן אחת. ויהי כן בעבודה זרה. בעבודתה כעבודת הגבוה בהשתחויה. בעבודתה לחייב על כל אחת ואחת. בעבודת הגבוה לחייב על כולהן אחת. בהשתחויה לחייב על מקצתה. רבי בון בר חייא בשם רבי שמואל בר רב יצחק. כתיב אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם והביא פר. מצות שהמשיח מביא עליהן פר. יצאת עבודה זרה שאינו מביא עליה פר אלא שעירה בלבד. התיבון. הרי חלבים ועריות הרי המשיח מביא עליה פר. לא אתינן מתני אלא דברים שיש להן תולדות. חלבים אין להן תולדות. עריות עשה בהן את המערה כגומר. חברייא אמרין. שבת היא ליי. לחייב על כל שבת ושבת. אמר רבי אילא. כתיב כל העושה בו מלאכה יומת. לא העושה בו ובחבירו. את אמר. אין השבתות מצטרפות. חולקות. אמר רבי יוסי בן רבי בון. כשם שאינן מצטרפות כך אין חולקות. גדול שנשבה בין הגוים. רב ושמואל. חד אמר. מונה ששה ועושה שבת. וחרנה אמר. עושה שבת ומונה ששה. רבי יצחק בר אלעזר בשם רב נחמן בר יעקב. מונה ששה ועושה שבת. חמשה ועושה שבת. ארבעה ועושה שבת. שלשה ועושה שבת. שנים ועושה שבת. אחד ועושה שבת. אמר רבי מנא. אין אישתבאי בתלתא הוא עבד בשובתא. רב הוה חייליה. לתרין מחזירין הוא עבד שובתא ואין לא לתמוה. ויחוש לכל הימים. כהדא. קידש אשה בעילם. רבי יעקב בר אחא. איתפלגון רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. רבי יוחנן אמר. חושש לכל הנשים. ריש לקיש אמר. אינו חושש לכל הנשים. תמן יש לו תקנה. יכול הוא לישא גיורת. יכול הוא לישא משוחררת. הכא מה אית לך. תמן אמרין. חושש לכל הימים ועושה כדי קיום הנפש. תמן תנינן. אמר רבי עקיבה שאלתי את רבי אליעזר העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת בעלם אחד מהו. חייב אחת על כולן או אחת על כל אחת ואחת. אמר לו. חייב על כל אחת ואחת מקל וחמר. ומה אם הנידה שאין בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה חייב על כל אחת ואחת. שבת שיש בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה אינו דין שיהא חייב על כל אחת ואחת. אמרתי לו. לא. אם אמרת בנדה שיש בה שתי אזהרות. שהוא מוזהר על הנידה והנידה מוזהרת עליו. תאמר בשבת שאין בה אלא אזהרה אחת. אמר לי הבא על הקטנות יוכיח. שאין בהן אלא אזהרה אחת וחייב על כל אחת ואחת. אמרתי לו. לא. אם אמרת בבא על הקטנות שאף על פי שאין בהן עכשיו יש בהן לאחר זמן. תאמר בשבת שאין בה אלא אחד. לא עכשיו ולא אחר זמן. אמר לי הבא על הבהמה יוכיח. אמרתי לו. הבהמה כשבת. רבי זעירא בשם רב חסדא רבי אילא בשם רבי שמעון בן לקיש. תריהון אמרין. בזדון שבת ובשגגת מלאכות שאלו. בדה תנינן. מלאכות הרבה. לא על השבתות הוא מתחייב. רבא בשם רב חסדא אמר. בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאלו. בדה תנינן. שבתות הרבה. לא על המלאכות מתחייב. הא רבי זעירא בשם רב חסדא אמר רבי אילא ורבי שמעון בן לקיש. תריהון אמרין. בזדון שבת ובשגגת מלאכות שאלו. הודי ליה והוא לא הודי. מן מה דמר רבי שמואל רבי אבהו בשם רבי יוסי בירבי חנינה. כל הדא הילכתא כרבי ליעזר. ברם כרבנן אינו חייב אלא אחת. הדא אמרה דלא הודי ליה. הווי רבי בא בשם רב חסדא. אם בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאלו. הודי ליה לא הורי ליה. אמר רבי זעירא קומי רבי יסא. מתניתא אמרה דלא הודי ליה. דתני. יודע אני שהיא שבת. ויודע אני שהיא מלאכה. אבל איני יודע אם מלאכה היא זו שחייבין עליה כרת. אם מעניין אבות מלאכות עשה. חייב על כל מלאכה ומלאכה. אם מעניין מלאכה אחת עשה. חייב על כל העלם והעלם. מפני שהן העלימות הרבה. אבל אם היה העלם אחד אינו חייב אלא אחת. מן מה דלא מתיב ל[י]ה. הדא אמרה דלא הודי ליה. הא רבי זעירא בשם רב חסדא רבי אילא בשם רבי שמעון בן לקיש. תריהון אמרין. בזדון שבת ובשגגת מלאכות. ושאלו. הא בשגגת שבת ובזדון מלאכות אף רבי אליעזר יודי לרבי עקיבה שאינו חייב אלא אחת. ויתיביניה רבי עקיבה. הרי מזיד בשבת ושוגג במלאכות. הרי יש בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה. ואת מורי ליה שאינו חייב אלא אחת. מן מה דלא מתיב לה. הדא אמרה. היא הדא היא הדא. הא רבי בא בשם רב חסדא אמר. בשגגת שבת ובזדון מלאכות. ושאלו. הדה בזדון שבת ובשגגת מלאכות אף רבי עקיבה יודי לרבי אליעזר שהוא חייב על כל אחת ואחת. ויתיביניה רבי אלעזר. הרי שוגג בשבת מזיד במלאכות. הרי אין בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה. ואת מודי לי שהוא חייב על כל אחת ואחת. מן מה דלא מתיב ליה. הדא אמרה. היא הדא היא הדא. הא רבי בא בשם רב חסדא אמר. בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאלו. ולא משום שגגת שבת את תופסו. רבי חזקיה בשם רבי בא. שתים שאלו. מזיד בשבת ושוגג במלאכות. שיהא חייב על כל אחת ואחת. שוגג בשבת ומזיד במלאכות מהו לעשות את התולדות כעיקר. אמר רבי יעקב בר דסיי ותניי דבית רבי כן. העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחת מהו. חייב אחת על כולם או אחת על כל אחת ואחת. מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת. הדא היא מזיד בשבת ושוגג במלאכות. שבתות הרבה מעין מלאכה אחת הדא היא שוגג בשבת ומזיד במלאכות. הא רבי זעירא בשם רב חסדא ורבי אילא בשם רבי שמעון בן לקיש. תריהון אמרין. בזדון שבת ובשגגת מלאכות שאלו. ויש אדם מתחייב על הזדון. את נותן שגגת מלאכות על זדון שבת. ודכוותה. שוגג בשבת ומזיד במלאכה. את נותן שגגת שבת על זדון מלאכות לחייב על כל אחת ואחת. ולית לרבי אלעזר לאחת. לחייב על כל אחת ואחת. אשכח תני בשם רבי אליעזר. גדול שנשבה לבין הגוים חייב על כל אחת ואחת. מה בין מזיד בשבת ושוגג במלאכות. מה בין שוגג בשבת ומזיד במלאכות. אמר רבי יוסה. ולמה מזיד בשבת ושוגג במלאכות חייב על כל אחת ואחת. שאם אומר את לו. מלאכה היא זו. הוא פורש ממנה ועושה מלאכות אחרות. ולמה שוגג בשבת ומזיד במלאכות אינו חייב אלא אחת. שאם אומר את לו. שבת הוא זו. מיד הוא פורש. שגג בזה ובזה. רב המנונא אמר. אינו חייב אלא אחת. אמר ליה רבי זעירא. ולאו כל שכן הוא. אילו מזיד בשבת ושוגג במלאכות אינו חייב על כל אחת ואחת. מפני שנתוסף לו שגגת מלאכות שבת אובד שגגת מלאכות. רבי ירמיה בעא קומי רבי זעירא. קצר חצי גרוגרת בשבת זו בזדון שבת ובשגגת מלאכות. וחצי גרוגרת שבת זו בשגגת שבת ובזדון מלאכות. שגגות שבו מהו שיצטרפו. איפשר לומר. שבתות מחלקות שבתות מצטרפות. הרי תמחויין חולקין ותמחויין מצטרפין. אמר ליה. איני יודע טעם תמחוי. ולא מתניתא היא. כתב אות אחת בחול ואות אחת בשבת. רבי אליעזר מחייב חטאת. ורבי יהושע פוטר. אמר רבי עזריה קומי רבי מנא. תיפתר בזדון. אמר ליה. ולא כל שכן הוא. מה אם הזדון שאינו חולק אינו מצטרף. שגגה שהיא חולקת לא כל שכן שלא תצטרף. אמר רבי חנניה. לא אמר כן אלא. קצר חצי גרוגרת בשחרית בזדון שבת ובשגגת מלאכות. וחצי גרוגרת בין הערבים בשגגת שבת ובזדון מלאכות. שגגות שבו ושגגות שבו מהו שיצטרפו. אמר רבי מנא. אף על גו דלא אמר רבי יוסה דא מילתא אמר דכוותיה. אכל חצי זית בדיעת הקודש ובהעלם טומאה. וחצי זית בעלם הקודש ובידיעת הטומאה. העלם שבו והעלם שבו מהו שיצטרפו. ניחא שבת שבאו לה ימי החול בנתיים. גבי נידה מה אית לך. ריש לקיש אמר. תיפתר בנדה קטנה שבאו לה ימי הפסק טהרה בנתיים. רבי אלעזר בירבי שמעון אומר. כך שאלו. בא על נדה אחת חמש בעילות בעלם אחד מהו. חייב אחת על כולם או אחת על כל אחת ואחת. אמר ליה. חייב על כל אחת ואחת. וקשיא. אילו קצר וקצר בעלם אחד. כלום הוא חייב על כולם אלא אחת. רבי אחא בשם רבי חנינא. כן. רבי מנא מקשי לה. ולא כן אמר רבי שמואל רבי אבהו בשם רבי יסא בן חנינא. כל הדא הילכתא כרבי אליעזר. ברם כרבנן אינו חייב אלא אחת. אף הכא לא יהא חייב אלא אחת. אמר רבי יוסה. קיימתיה כיי דמר רבי אחא בשם רבי חנינא. לית כן. כרבנן דקיסרין בשם רבי ניסא. כל הדא הילכתא דרבי אליעזר הוא. וכל דיפוק מינה הלכה כולה כרבי אליעזר.