תלמוד ירושלמי שבת פרק ז הלכה ד

משנה: המוציא תבן כמלוא פי פרה. עצה כמלוא פי גמל. עמיר כמלוא פי טלה. עשבים כמלוא פי גדי. עלי שום ועלי בצלים לחין כגרוגרת. ייבשים כמלוא פי גדי ואינן מצטרפין זה עם זה מפני שלא שוו בשעוריהן. המוציא אוכלין כגרוגרת מצטרפין זה עם זה מפני ששוו בשעוריהן חוץ מקליפיהן וגלעיניהן ועוקציהן וסובן ומורסן. רבי יהודה אומר חוץ מקליפי עדשים המתבשלות עמהן: הלכה: ו. רבי יונה רבי יוסי גליליא בשם רבי יוסי בן חנינה. חמור משלים לקל. אין הקל משלים לחמור. עשבים משלימין לתבן. אין התבן משלים לעשבים. תמן תנינן. הבגד והשק. השק והעור. העור והמפץ. מצטרפין זה עם זה. רבי שמעון אומר. מפני שהן ראויין לטמא מושב. רבי ירמיה בעי. ניחא יצטרפו למושב שכן שוו למושב בטפח. בהיסק מניין. אמר רבי עזרא קומי רבי מנא. שכן שוו בהסק. אמר ליה. אנן בעיי הוצאה ואת אמר היסק. אמר רבי לעזר בר יוסי קומי רבי יוסי. שכן שוו בהיסק. אמר ליה. ניתני. בהוצאת כוס קטן. אמר רבי חנניה. קופדה משלים לפיסתה. פיסתה לא משלמה לקופדה. עשבים משלימין לתבן. אין התבן משלים לעשבים. תני רבי הושעיה. הוציא תבן לפרה כמלא פי פרה. הוציא תבן לגדי כמלוא פי גדי חייב. רבי אילא אמר. רבי יוחנן בעי. מעתה הוציא אוכלין לחולה כמלוא פי חולה יהא חייב. מודה רבי הושעיה. שאם הוציא תבן לפרה כמלוא פי גדי שהוא פטור. דלא תיסבור. כמה דאית ליה לחומרא אית ליה לקולא. רבי בון ברבי חייה בעי. הגע עצמך שאין בתבשיל כגרוגרת. וכגרוגרת מבטל כגרוגרת. זעיר בר חיננא בשם רבי חנינא. הדא דאת אמר. באדומות. אבל בשחורות פורשות הן.