תלמוד ירושלמי שבת פרק ח הלכה א

משנה: המוציא יין כדי מזיגת הכוס. חלב כדי גמיעה. דבש כדי לתן על הכתית. שמן כדי לסוך אבר קטן. מים כדי לשוף את הקילורית. ושאר כל המשקין ברביעית. וכל השופכין ברביעית. רבי שמעון אומר כולן ברביעית לא נאמרו כל השיעורין האילו אלא למצניעיהן: הלכה: המוציא יין כדי מזיגת הכוס כול׳. רבי זעורא שאל לרבי יאשיה. כמה שיעורן שלכוסות. אמר ליה. נלמוד סתום מן המפורש. דתני רבי חייה. ארבעה כוסות שאמרו ישנן רביעית יין באיטלקי. תמן תנינן. מפנין ארבע וחמש קופות. רבי זעורא שאל לרבי יאשיה. כמה הוא שיעורה שלקופה. אמר ליה. נלמוד סתום מן המפורש. דתנינן תמן. בשלש קופות של שלש שלש סאין תורמין את הלשכה. רבי יוסה ברבי בון בשם רבי יוחנן. דרבי יהודה היא. דתני. מים כדי גמייה. רבי יודה אומר. כדי מזיגת הכוס. יין כדי גמייה. רבי יודה אומר. כדי מזיגת הכוס. מזוג בכמה. נישמעינה מן הדא. מים כדי גמייה. רבי יהודה אומר. כדי מזיגת הכוס. יין כדי גמייה. רבי יהודה אומר. כדי מזיגת הכוס. הדא אמרה. מזוג. אפילו בכמה כוסות. כמה הוא שיעורן שלכוסות. רבי אבון אמר. טיטרטין ורביע. מהו לשתותן בכרך אחד. מן מה דאמר רבי יוחנן בהלל. אם שמעה בבית הכנסת יצא. הדא אמרה. אפילו שתיין בכרך אחד יצא. מהו לשתותן מפוסקין. כלום אמרו שישתה לא שישתכר. אם הוא שותה אותן מפוסקין אף הוא אינו משתכר. מהו לצאת ביין שלשביעית. תני רבי הושעיה. יוצאין ביין שלשביעית. מהו לצאת בקונדיטון. מן מה דתני בר קפרא. קונדיטון כיין. הדא אמרה. יוצאין בקונדיטון. מהו לצאת מזוגין. מן מה דתני רבי חייה. ארבעה כוסות שאמרו יוצאין בהן בין חיין בין מזוגין. והוא שיהא בהן טעם ומראה יין. אמר רבי ירמיה. מצוה לצאת ביין אדום. מה טעם. אל תרא יין כי יתאדם. תני. מבושל כדי תבל. מהו לצאת ביין מבושל. רבי יונה אמר. יוצאין ביין מבושל. רבי יונה כדעתיה. דרבי יונה שתי ארבעתי כסוי דלילי פסחא וחזק רישיה עד עצרתא. רבי יודה בירבי אילעאי שתי ארבעתי כסוי דלילי פיסחא וחזק רישיה עד חגא. חמתיה חדא מטרונה אפוי נהירין. אמרה ליה. סבא סבא. חדא מן תלת מילין אית בך. או שתיי חמר את. או מלוה ברבית את. או מגדל חזירין את. אמר לה. תיפח רוחה דההיא איתתא. חדא מן תלת מילייא לית בי. אלא אולפני שכיח לי. דכתיב חכמת אדם תאיר פניו. רבי אבהו נחת לטיבריא. חמוניה תלמידוי דרבי יוחנן אפוי נהירן. אמרון קומי רבי יוחנן. אשכח רבי אבהו סימה. אמר לון. למה. אמרון ליה. אפוי נהירן. אמר לון. דילמא אוריתא חדתא שמעתה. סליק לגביה. אמר ליה. מאי אוריתא חדתא שמעת. אמר ליה. תוספתא עתיקתא. וקרא עלוי. חכמת אדם תאיר פניו. אמר רבי חנינה. לוגא דאוריתא תומנתא עתיקתא דמורייסא דציפרין. אמר רבי יונה. חכים אנא לה. דבית רבי ינאי הוון מכילין בה דבש. תני. חצי שמינית טברנית הישנה. אמר רבי יוחנן. הדא דידן הוות. ולמה לא אמר. עתיקתא. בגין דהוות ביומוי. אית דאמרין. דהוות זעירא ורבת וזערת. ולא זערת כמה דהוות. כמה הוא שיעורו שלכוס. רבי יוסה בשם רבי יודה בר פזי רבי יוסי בירבי בון בשם שמואל. אצבעים על אצבעיים על רום אצבע ומחצה ושליש אצבע. תני. יבש כזית. דברי רבי נתן. רבנן דקיסרין בשם רבי יוסה בירבי בון בשם רבי יוחנן. אתיא דרבי נתן כרבי שמעון. כמה דרבי שמעון אומר. ברביעית. כן רבי נתן אומר. ברביעית. לכשיקרש יהא בו כזית. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי. מעשה בפרדה שלבית רבי שמתה. וטהרו דמה משום נבילה. רבי אלעזר שאל לרבי סימון. עד כמה. ולא אגיביה. שאל לרבי יהושע בן לוי ואמר ליה. עד רביעית טהור. יותר מכן טמא. ובאש לרבי אלעזר. דלא חזר ליה רבי סימון שמועתא. רב ביבי הוה יתיב מתני הדין עובדא. אמר ליה רבי יצחק בר כהנא. עד רביעית טהור. יותר מיכן טמא. ובעיט ביה. אמר ליה רבי זריקן. בגין דשאל לך את בעט ביה. אמר ליה. הא דלא הוות דעתי עלי. כדמר רבי חנין. והיו חייך תלוים לך מנגד. זה הלוקח חטים לשנה. ופחדת לילה ויומם. זה הלוקח מן הסידקי. ולא תאמין בחייך. זה הלוקח מן הפלטר. ואנא סמוך לפלטירא. מיי כדון. העיד רבי יהושע בן בתירא על דם נבילות שהוא טהור. מהו טהור. טהור מלהכשיר. הא לטמות מטמא. תמן תנינן. דם השרץ בבשרו מטמא ואינו מכשיר. ואין לנו כיוצא בו. ואין לנו כיוצא בו כשיעור טומאתו. אבל דמו מטמא כבשרו. אמר רב יוסף. מאן דמר. טמא. כרבי יהודה. טהור. כרבי יהושע בן בתירה. אמר ליה רב אבדומה נחיתה. ויאות רבי יהודה מוריינא דנשייה הוה. תני. דם כדי לכחול עין אחת. רבי יוסי בירבי בון בשם רבי יוחנן. בדם עטלף שנו. חלב. הדא דאת אמר. בחלב בהמה טהורה. אבל בחלב בהמה טמאה כדי לכחול עין אחת. דבש. הדא דאת אמר. בהין עתיקי. ברם בהן דידן כדי לבשל ביצה קלה. שמן כדי לסוך אבר קטן. ובלבד אבר קטן של קטן בן יומו. מים כדי לשוף את הקילורית. אמר רבי לעזר. הדא דאת אמר. באילין מיא דטלא. ברם באילין דידן כדי להדיח פני מדוכה. ושאר כל המשקין ברביעית וכל השופכין ברביעית. רבי בא בשם רב חסדא. במפנה מבית לבית היא מתניתא. רבי שמעון אומר כולם ברביעית. משיבין חכמים לרבי שמעון. איפשר לומר. דבש ברביעית. וחומץ ברביעית. והוא מתיב לון. כמה דאית לכון. כל האוכלין מצטרפין בככותבת. כן אוף אנן אית לן. כל המשקין מצטרפין ברביעית. לא נאמרו כל השיעורין האילו אלא למצניעיהן. אמר רבי מנא. למצניעיהן כל שהן. ותני כן על דרבי שמעון. לא נאמרו כל השיעורין האילו אלא למוציאיהן. הא למצניעיהן כל שהן. ותני כן על דרבנן. לא נאמרו כל השיעורין האילו אלא למצניעיהן. הא למוציאן ברביעית.