תלמוד ירושלמי שבת פרק ח הלכה ו

משנה: עצם כדי לעשות תרווד רבי יהודה אומר כדי לעשות חף. זכוכית כדי לגרוד בה ראש הכרכד. צרור אבן כדי לזרוק בעוף רבי אליעזר בן יעקב אומר כדי לזרוק בבהמה: הלכה: ו. עצם כדי לעשות תרווד. רבי יהודה אומר. כדי לעשות חף. מהו חף. סרגיד. תמן תנינן. ניטלו חפין. טמא מפני נקבים. נסתתמו נקבים. טמא מפני חפים. מחלפה שיטתיה דרבי יהודה. תמן הוא עבד חף כלוט והכא הוא עבד חף סרגיד. זכוכית כדי לגרוד בה ראש הכרכד. תמן תני. ושלזכוכית כדי לצוק בתוכה שמן. והכא את אמר הכין. רבי אחא רבי מיישא רבי כהן בשם רבנן דקיסרין. כאן בעבה. כאן בחדה. אית דבעי מימר. כאן במטלטל. כאן במוציא. צרור אבן כדי לזרוק בעוף. שמעון בר בא בשם רבי יוחנן. כדי שיזרוק לאחורי העוף וירגיש. ודכוותה. כדי שיזרוק לאחורי בהמה ותרגיש. תני. צרור מקורזל כזית וכאגוז וכביצה נוטלו ומקנח בו את רגליו. רבי ישמעאל ברבי יוסה אמר משום אביו. עד מלא היד. רב יהודה אמר. בייתוס בן זונין היה יושב ושונה לפני רבי. אמר. כך אנו אומרים. צריך שיהא יושב ומשקל ביד. אמר ליה. הכל מותר חוץ מן העשוי כחפיסה. רבי אילא בשם רבי ינאי. ישנו כמלוא רגל מדוכה קטנה שלבשם. אמר רבי יוסה. לא אמרו אלא שלבושם. הא שלבשמים לא. רבי אילא בשם רבי שמעון בן לקיש. צרור שעלו בו עשבים נוטלו ומקניח בו את רגליו. והתולש ממנו בשבת חייב חטאת. תני רבי חייא. חרס כל שהוא אסור לקנח בו. אמר רבי יוסי בירבי בון. לא סוף דבר חרש אלא אפילו אזני חביות. וכל דבר הנכנס לאור ויוצא. רבי יוסי בן יוסי אמר. צרור שקינח בו חבירו ומים שאין בהן ארבעים סאה אסור לקנח בהן. רבי חנניה בשם רבי מנא. מים שליקלק בהן הכלב אסור לקנח בהן. ותני כן. אין מקנחין לא בפי הכלב. ולא בפני הכלב. ולא במים שליקלק בהן הכלב. ולא במים שאין בהן ארבעים סאה. וההן דמשזג גו ביבני וההן דמשזג אמבטיתה רע לטבעות. רבי יוסי בירבי בון בשם רב חונה. חמשה דברים נאמרו בקלומית שלקנה. אין שוחטים בה. ואין מוהלין בה. ואין מחצצין בה את השינים. ואין מחתכין בה את הבשר על גבי השולחן. ואין מקנחין בה. מפני שרוח רעה שורה עליה.