תלמוד ירושלמי שבת פרק טז הלכה ו

משנה: רבי שמעון בן ננס אומר פורסין עור של גדי על גבי שידה תיבה ומגדל שאחז בהם את האור מפני שהוא מחרך. עושין מחיצה בכל הכלים בין מלאים בין ריקנין בשביל שלא תעבר הדליקה. רבי יוסי אוסר בכלי חרס חדשים מלאים מים שאינן יכולין לקבל בהן את האור והן מתבקעין ומכבין את הדליקה: הלכה: כיני מתניתא. משיאחוז האור בהן. רבי ירמיה רבי בא בר ממל בשם רב. ספר שאחז בו האור מצד אחד נותן מים מצד השיני. ואם כבה כבה. אחז בו האור משני צדדין פושטו וקורא בו. ואם כבה כבה. טלית שאחז בו האור מצד אחד נותן מים מצד שיני. ואם כבה כבה. אחז בה האור משני צדדין נוטלה ומתעטף בה. ואם כבתה כבתה. רבי שמואל בשם רבי זירא. דרבי יוסה היא. אמר רבי יוסה. הוה סברינן מימר. מה פליגין מימר רבי יוסה ורבנן. בשעשה מחיצה שלכלים. אבל אם עשה מחיצה של מים לא. ממה דמר רבי שמואל בשם רבי זעירא. דרבי יוסי היא. הדא אמרה. אפילו עשה מחיצה שלמים היא המחלוקת.