תלמוד ירושלמי שבת פרק טז הלכה ז

משנה: נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה או אל תכבה מפני שאין שביתתו עליך. אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו שכן ששביתתו עליך: הלכה: נכרי שבא לכבות. בימי רבי אמי נפלה דליקה בכפר. אפיק רבי אימי כרוז בשוקי דארמאי ומר. מאן דעבד לא מפסיד. אמר רבי אלעזר בירבי יוסה קומי רבי יוסה. סכנה הייתה. אם היתה סכנה אפילו רבי אמי יטפי. ולא כן תני. כל דבר שיש בו סכנה אין אומרין. ייעשו דברים הללו בנשים ובקטנים. אלא אפילו בגדולים אפילו בישראל. מעשה שנפלה דליקה בחצר יוסי בן סימאי בשיחין. וירדו בני קיצרה שלציפורין לכבות ולא הניח להן. אמר להן. הניחו לגבאי שיגבה חובו. מיד קשר עליו הענן וכיבהו. במוצאי שבת שלח לכל חד מהם סלע ולאיפרכוס שלהן חמשים דינר. אמרו חכמים. לא היה צריך לעשות כן. חד נפתי הוה במגורה דרבי יונה. נפילת דליקה במגורה דרבי יונה. אזל ההוא נפתייה בעי מטפייתה ולא שבקיה. אמר ליה. בגרך מדלי. אמר ליה אין. ואישתיזיב כולה. רבי יודן דכפר אימי פרס גולתיה על גדישא ונורא ערקא מינה. אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו. ולא כן תני. ראו אותו יוצא ומלקט עשבים אין את זקוק לו. תמן אין לו צורך בעשבים. ברם הכא יש לו צורך כיבוי.