תלמוד ירושלמי שבת פרק טז הלכה ט
משנה: נכרי שהדליק את הנר משתמש לאורו ישראל. ואם בשביל ישראל אסור. מילא מים להשקות בהמתו משקה אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור. עשה גוי כבש לירד בו יורד אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור. מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באין בספינה ועשה גוי כבש לירד בו וירדו בו זקנים: הלכה: לצורכו ולצורך ישראל. נישמעינה מן הדא. שמואל איקבל גבי חד פרסיי. איטפי בוצינא. אזל ההוא פרסיי בעא מדלקתיה. והפך שמואל אפוי. כיון דחזיתיה מתעסק בשטרותיו ידע דלא בגיניה אדלקה. והפך שמואל אפוי. אמר רבי יעקב בר אחא. הדא אמרה. לצורכו ולצורך ישראל אסור. אמר רבי יונה. שנייא היא. שאין מטריחין על האדם לצאת מביתו. אמר רבי אליעזר. משום שאין מטריחין על האדם לצאת מביתו למה הפך שמואל אפוי. אמרו לו. מה אנו לירד. אמר להן. הואיל ולא בשבילינו עשה מותרין אנו לירד.
