תלמוד ירושלמי שבת פרק יב הלכה ד

משנה: הכותב שתי אותיות בהעלם אחד חייב. כתב בדיו בסם בסיקרא בקומוס וקלקנתוס ובכל דבר שהוא רושם על שני כותלי הבית ועל שני דפי פינקס והן נהגין זה עם זה חייב. הכותב על בשרו חייב. והמסרט על בשרו רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר: הלכה: ד. כתב בדיו על עלי ירקות. במשקין ובמי פירות על הלוח. פטור. עד שיכתוב דבר שלקיימא על דבר שלקיימא. רבי יעקב בר אחא רבי יסא בשם רבי אלעזר. כתב אות אחת בטיבריא ואות אחת בציפרין חייב. והא תנינן. אם אינן נהגין זה עם זה פטור. אמר רבי אבא בר ממל. בסררה. עדים שאינן יודעין לחתום. רבי שמעון בן לקיש אמר. רושם לפניהן בדיו והן חותמין בסיקרא. בסיקרא והן חותמין בדיו. אמר ליה רבי יוחנן. מפני שאנו עסוקין בהילכות שבת אנו מתירין אשת איש. אלא מביא נייר חלק ומקרע לפניהן והן חותמין. ולא כתב ידו שלראשון הוא. מרחיב לפניהן את הקרע. רבי מנא בעי. ולמה לי נן אמרין. רושם לפניהן במים. אם בא וערער עררו בטל. הקורע על העור בתבנית כתב חייב. הרושם על העור כתבנית כתב פטור. אמר להן רבי אליעזר. והלא בן סטדא לא הביא כשפים ממצרים אלא בכך. אמרו לו. מפני שוטה אחד אנו מאבדין כמה פיקחין. כתב. לא חקק. וכתב. לא המטיף. כתב. לא השופך. וכתב. לא חוקק. אית תניי תני. אפילו חוקק. אמר רב חסדא. מאן דאמר. לא חוקק. בבולט מקום הכתב. כגון הדין דינרא. מאן דאמר. אפילו חוקק. כגון ההן פינקסא. וכתב. לא המטיף. רבי יודן בירבי שלום ורבי מתניה. חד אמר. בשלא עירב נקודות. וחורנה אמר. אפילו עירב נקודות. וכתב. לא השופך. אמר רבי חייה בר בא. אילין בני מדינחא ערומין סגין. כד חד מינהון בעי משלחה מילה מסטריקון לחבריה הוא כתב במי מילין. וההן דמקבל כתבייא הוא שופך דיו שאין בה עפץ והוא קולט מקום הכתב. עשה כן בשבת מהו. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש תרוויהון אמרין. והוא שכתב דיו על גבי דיו וסיקרא על גבי סיקרא. אבל אם כתב דיו על גבי סיקרא וסיקרא על גבי דיו חייב. רבי יצחק בר משרשיא בשם רבנן דתמן. חייב שתים. משום מוחק ומשום כותב.