תלמוד ירושלמי שבת פרק יב הלכה ג

משנה: הכותב שתי אותיות בין בימינו בין בשמאלו בין משם אחד בין משני שמות בין משני סימניות בכל לשון חייב. אמר רבי יוסי לא נתחייבו שתי אותיות אלא משום רושם שכך היו רושמין על קרשי המשכן לידע אי זהו בן זוגו. אמר רבי יהודה מצינו שם קטן משם גדול שם משמעון ומשמואל נח מנחור. דן מדניאל גד מגדיאל: הלכה: ג׳. מאן תנא. סימיונות. רבי יוסי. מהו בכל לשון. אפילו אלף אלפא. וחש לומר. שמא יתן שלמטן למעלן שלמעלן למטן. כמין קולמוסין היו עשויין. וחש לומר. שמא יתן שבפנים בחוץ ושבחוץ בפנים. טבעות היו מוכיחות. וחש לומר. שמא יחליף. אמר רבי אחא. לוכסן היה כתוב עליהן. ויחליף. אמר רבי אימי. והקמות את המשכן כמשפטו. וכי יש משפט לעצים. אלא אי זה קרש זכה להינתן בצפון יינתן בצפון. בדרום יינתן בדרום. אילין דרבי הושעיה ודבר פזי הוון שאלין בשלמיה דנשייא בכל יום. והוון אילין דרבי הושעיה עלין קדמאי ונפקין קדמאי. אזלין אילין דבר פזי ואיתחתנון בנשיאותא. אתון בעיין מיעול קדמאי. אישתאלת לרבי אימי. אמר לון רבי אימי. והקמות את המשכן כמשפטו. וכי יש משפט לעצים. אלא אי זה קרש זכה להינתן בצפון יינתן בצפון. בדרום יינתן בדרום. תרין זרעיין הוון בציפרין בולווטיא ופגניא. הוון שאלין בשלמיה דנשייא בכל יום. והוון בולווטיא עלין קדמיי ונפקין קדמיי. אזלון פגנייא וזכון באוריתא. אתון בעו מיעול קדמיי. אישתאלת לרבי שמעון בן לקיש. שאלה רבי שמעון בן לקיש לרבי יוחנן. עאל רבי יוחנן ודרשה בבי מדרשא דרבי בנייה. אפילו ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ. ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ. סברין מימר. לפדות ולכסות ולהחיות. הא לישיבה לא. אמר רבי אבין. אף לישיבה. מה טעמא. יקרה היא מפנינים. אפילו מזה שהוא נכנס לפניי לפנים. תני. וגד מגדיאל. מתיבין לרבי יהודה. והלא אילו פשוטים ואילו כפופים. תני בשם רבי יודה. כתב שני אותות שוים והן שם חייב. כגון שש תת גג רר חח. ורבנן אמרי. שתי אותות בכל מקום. אשכחת אמר. קלת וחומרת על דרבי יודה. קלת וחמרת על דרבנן. קלת על דרבי יודה. כתב שתי אותיות שוין והן שם. על דעתיה דרבי יודה חייב. על דעתהון דרבנן פטור. קלת על דרבנן. שתי אותות מכל מקום אף על פי שאינן שם. על דעתהון דרבנן חייב. על דעתיה דרבי יודה פטור. מחלפה שיטתיה דרבי יודה. דתני. יכול עד שיכתוב את כל השם. עד שיארוג את כל הבגד. עד שיעשה את כל הנפה. תלמוד לומר. מאחת. אי מאחת יכול אפילו כתב אות אחת. אפילו ארג חוט אחד. אפילו עשה בית אחד בנפה ובכברה. תלמוד לומר ועשה אחת. הא כיצד. עד שיעשה מלאכה שכיוצא בה מתקיימת. והכא הוא אמר. השובט והמקטקט על האריג הרי זה חייב מפני שהוא מיישב בידו.