תלמוד ירושלמי שבת פרק יד הלכה א

משנה: שמונה שרצים האמורין בתורה הצדן והחובל בהן חייב. ושאר שקצים ורמשים החובל בהן פטור הצדן לצורך חייב ושלא לצורך פטור. חיה ועוף שברשותו הצדן פטור והחובל בהן חייב: הלכה: שמונה שרצים כול׳. רבי זריקן בשם רבי אימי. איתפלגון רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. חד אמר. דברי הכל. וחורנה אמר. במחלוקת. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. אמר רבי זעירא. נפרש מיליהון דרבנן מן מיליהון. דתנינן תמן. אילו שעורותיהן כבשרן. עור האדם ועור חזיר שליישוב. רבי יוסה אומר. אף עור חזיר של בר. רבי יוחנן אמר. לא שנו אלא לאיסור ולטומאה. אבל ללקות עור הוא ואין לוקים עליו משום נבילה. רבי שמעון בן לקיש אמר. משנה תמימה שנה רבי. בין לאסור בין ללקות בין לטומאה. מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין. מתניתא מסייעא לרבי יוחנן. שמונה שרצים יש להן עורות. אמר רבי יוחנן בן נורי. לפיכך אומר אני. שמונה שרצים יש להן עורות. מתניתא מסייעא לרבי שמעון בן לקיש. החובל בשרצים. את שיש להן עורות חייב. ואת שאין להן עורות פטור. רבי יוחנן בן נורי אומר. לפיכך אומר אני. כל השרצים יש להן עורות. רבי יוסה בירבי בון בשם רב. עור הוא. ואין לוקין עליהן משום נבילה. ואתיא כההיא דאמר רבי יוחנן. הצד זיזין זבובין חגזין יתושין חייב. ורבי יהודה פוטר. וכן היה רבי יהודה אומר. אין חייבין אלא על דבר שדרכו ליצוד. הצד חגבים בטל פטור. בשרב חייב. אלעזר בן אחבאי אומר. אף בשרב בשעה שמקלחין פטור. הצד צבי חיגר סומא חולה קטן פטור. ישן חייב. דו קמיץ חדא ופתח חדא. אמר רבי ינאי. מותר להרוג את הצרעה בשבת. ותני כן. חמשה נהרגין בשבת. זבוב מצרי וצירעה שבנינוה ועקרב שבהדיית ונחש שבארץ ישראל וכלב שוטה שבכל מקום. מעשה שנפל נחש בשבת ועמד נפתי אחד והרגו. אמר רבי. פגע בו כיוצא בו. ולא מן הדברים הנהרגין בשבת אינון. פתר לה בבאין להזיק. תני. רבי יעקב אומר. הרואה נחש ועקרב בתוך ארבע אמות ראוי היה שימות בהם. אלא שרחמים שלמקום מרובין. אמר רבן שמעון. במה דברים אמורים. בזמן שלא הרגן. אבל אם הרגן לא נראו לו אלא שיהרגם. וחכמים אומרים. בין כך ובין כך לא נראו לו אלא בזכות. כתוב שמעו זאת כל העמים האזינו כל יושבי חלד. רבי אחא אמר רבי אבהו ורבנן. חד אמר. למה הוא מושל כל באי העולם בחולדה. אלא לפי שכל מה שיש ביבשה יש בים. הרבה מינים בים מה שאין ביבשה ואין חולדה בים. וחורנה אמר. למה הוא מושל כל באי העולם בחולדה. אלא מה החולדה הזאת גוררת ומנחת ואינה יודעת למי היא מנחת. כך הן כל באי העולם. גוררין ומניחין גוררין ומניחין ואינן יודעין למי הן מניחין. יצבר ולא ידע מי אוספם. חיה ועוף שברשותו הצדן פטור והחובל בהן חייב. לא אמרו אלא שברשות אדם. הא אם אינן ברשות אדם חייב. אמר רבי יוסה. הדא אמרה. שור שמרד הצדו בשבת חייב. רבנן דקיסרין בשם רב אבדן. עור עוף מותר לכתוב עליו מזוזה.