תלמוד ירושלמי שבת פרק יד הלכה ב

משנה: אין עושין הילמי בשבת אבל עושה הוא מי מלח וטובל בהן פיתו ונותן הוא לתוך התבשיל. אמר רבי יוסי והלוא הוא הילמי בין מרובה ובין מועטת. ואילו הן מי מלח המותרין נותן שמן בתחילה לתוך המים או לתוך המלח: הלכה: ב׳. אין עושין הילמי בשבת. מה בין הילמי ומה בין מי מלח. הילמי צריכה אומן. מי מלח אין צריכה אומן. רב חונא אמר. כל שנותנין לתוכה מלח והיא נשרית זו היא מי מלח. ושאינה נשרית זו היא הילמי. אמר רבי אבהו. כל שנותנים לתוכה ביצה והיא שוקעת זו היא מי מלח. ושאינה שוקעת זו היא הילמי. עושין יינומילין בשבת. רבי יסא בשם רבי יוחנן. יין ודבש ופילפלין. רבי יסא בשם רבי יוחנן. מותר לערב ואסור לשחוק. רבי יסא בשם רבי יוחנן. את שהוא משום תערובת מותר. משום שחיקה אסור. והכא. לא משום תערובת אנן קיימין. רבי יהודה בן טיטס רבי יהודה בן פזי שמעון בר בא בשם רבי יוחנן. שנייא היא הכא שהיא גמר מלאכה. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. מותר לשבר ואסור לקבץ. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. שום ששחקו. אם היה מחוסר שחיקה אסור. ואם לערב את שומנן מותר. תמן תנינן. השום והבוסר והמלילות שריסקן מבעוד יום. שהיה רבי ישמעאל אומר. יגמור משתחשך. ורבי עקיבה אומר. לא יגמור. רבי יעקב בר אחא רבי שמעון בר אבא בשם רבי חנינא. לא נחלקו אלא בחולין. הכהנים נהגו בתרומה כרבי ישמעאל.