תלמוד ירושלמי שבת פרק יז הלכה ב

משנה: נוטל אדם קורנס לפצוע בו אגוזים. קירדום לחתוך בו את הדבילה. מגירה לגור בה את הגבינה. מגריפה לגרוף בה את הגרוגרות. את הרחת ואת המלגז לתת עליו לקטן. את הכוש ואת הכרכר לתחוב בו. מחט של יד ליטול בה את הקוץ ושל סקאין לפתוח בו את הדלת: הלכה: נוטל אדם קורנס לפצוע בו אגוזים. הא שלא לפצע בו לא. מתניתא דרבי נחמיה. דאמר רבי נחמיה. אין ניטלין שלא לצורך. רבי בא רבי יודא רבי חיננא בר שלמיה בשם רב. מודין חכמים לרבי נחמיה בזיירא ובמזורה ובמכונה. בזיירא. דו עצר ביה. במזורה. דו חביט ביה. במכונה. דו כתיש ביה. כלי המיוחד לאיסור מטלטלין אותו לצורך. להיתר בין לצורך בין שלא לצורך. אמר רבי יוסה. ראה עד איכן היקילו בשבת. שאפילו דברים שאין תשמישן לשם שבת התירו אותן לשם שבת. דמר רבי לעזר. דלופקי למה היא טמיאה. מפני שהשמש אוכל עליה. בסיס דידיה למה היא טמיאה. מפני שהשמש עומד עליה. ראה עד איכן החמירו בטומאה. שאפילו דברים שאין תשמישן לשם טבלה. טימאו אותן לשם טבלה. את הרחת ואת המלגז לתת עליו לקטן. הכוש והכרכד לתחוב בו. אמר רבי סימון. שרא לי רבי אבהו מיסב קילורית בשבת. רבי בא בר כהן בשם רב ששת. מתניתא אמרה כן. מחט של יד ליטול בה את הקוץ. דלכן מה בין קוץ לזה. רבי בא בעא קמי רבי מנא. מהו מיגבלתה ביום טוב. אמר ליה. אינו אוכל נפש.