תלמוד ירושלמי שבת פרק י הלכה ג

משנה: המוציא בין בימינו בין בשמאלו בתוך חיקו או על כתיפו חייב שכן משא בני קהת. לאחר ידו ברגלו ובפיו במרפקו באזנו ובשערו ובאפונדתו ופיה למטה בין אפונדתו לחלוקו ובשפת חלוקו במנעלו ובסנדלו פטור שלא הוציא כדרך המוציאין: הלכה: ג׳. רבי יוסי בעי. מעתה הוציא כגרוגרת על כתיפו חייב. והן משא בני קהת. וכתוב ופקדת אלעזר בן אהרן הכהן שמן המאור וקטרת הסמים ומנחת התמיד ושמן המשחה. שמן המאור בימינו. וקטרת הסמים בשמאלו. ומנחת התמיד של יום תלויה בזרועו. שמן המשחה איכן היה נתון. רבי אבון בשם רבי אלעזר. כמין צלוחית קטנה היה לו באפונדתו. אין תאמר שהיה קטן. אמר רבי יהושע בן לוי. כתוב ונשיא נשיאי הלוי אלעזר בן אהרן הכהן. דוך דוכנים היה. רבי יהודה בירבי אמר. מרכל היה. תני רבי חייה. ולמה נקרא שמו מרכל. שהיה מר על הכל. אלא שאין גדולה בפלטין שלמלך. אמר רבי לוי. כתיב ולבש הכהן מדו בד.. והרים את הדשן. אלא שאין גדולה בפלטין שלמלך.