תלמוד ירושלמי שבת פרק י הלכה ד

משנה: המתכוין להוציא לפניו ובא לו לאחריו פטור. לאחריו ובא לו לפניו חייב. באמת האשה החוגרת בסינר בין מלפניה ובין מלאחריה חייבת שכן ראוי להיות חוזר. רבי יהודה אומר אף במקבלי פיטקין כן: הלכה: ד׳. תמן תנינן. רבי [שמעון] השזורי ורבי שמעון אומרים. לא נחלקו על דבר שהוא משם אחד שהוא חייב. על מה נחלקו. על דבר שהוא משם שני שמות. שרבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר. רבי אילא בשם רבי אלעזר. כמאן דאמר. בשני שמות נחלקו. ברם כמאן דאמר. בשם אחד נחלקו. וכאן שני שמות הן והוא פטור. לאחריו ובא לו לפניו חייב. כמאן דאמר. בשם אחד נחלקו. ברם כמאן דאמר. בשני שמות. וכאן בשם אחד הוא והוא חייב. רבי אילא בשם רבי אלעזר. תניין אינון. מאן דאמר תמן. חייב. אוף הכא. חייב. מאן דאמר תמן. פטור. אוף הכא. פטור. באמת. אמר רבי אליעזר. כל מקום ששנו באמת הלכה למשה מסיני.