תלמוד ירושלמי שקלים פרק א הלכה א

משנה: באחד באדר משמעין על השקלים ועל הכלאים. ובחמשה עשר בו קורין את המגילה בכרכים ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות ואת מקוות המים ועושין כל צורכי הרבים ומציינין על הקברות ויוצאין אף על הכלאים: הלכה: באחד באדר משמעין כול׳. ולמה באחד באדר. כדי שיביאו ישראל את שקליהן בעונתן ותיתרם תרומת הלשכה מן החדשה בזמנה באחד בניסן. ומר רבי שמואל בר רב יצחק. [תרומת הלשכה] כתחילתה. [ד]כתב ויהי בחודש הראשון בשנה השינית באחד לחודש הוקם המשכן. ותני עלה. ביום שהוקם המשכן בו ביום נתרמה התרומה. רבי טבי רבי יאשיה בשם כהנא. נאמר כאן חדשי ונאמר להלן חדשי. מה חדשי שנאמר להלן אין מונין אלא מניסן אף חדשי שנאמר כאן אין מונין אלא מניסן אמר רבי יונה. שבק רבי טבי ראשה ואמר סופא. דל כן כהדא דתני. זאת עולת חודש בחדשו. יכול תהא תורם בכל חודש וחודש. תלמוד לומר בחודשו לחדשי. בחודש אחד הוא תורם לכל חדשי השנה. יכול באיזה חודש שירצה. נאמר כאן חדשי ונאמר להלן חדשי. מה חדשי שנאמר להלן אין מונין אלא מניסן אף חדשי שנאמר כאן אין מונין אלא מניסן. מהו משמעין. רב הונא אמר. מכריזין. היך מה דאת אמר. ויתנו קול ביהודה ובירושלם. תמן תנינן. אין בין אדר הראשון לאדר השיני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי. אף שימוע שקלים וכלאים ביניהן. רבי חלבו ורב חונה רב בשם רבי חייה רבה. הכל יוצאין בארבעה עשר שהוא זמן קרייתה. אמר רבי יוסה. ויאות. כלום אמרו משמעין על השקלים לא כדי שיביאו ישראל שקליהן בעונתן. אם אומר את באדר הראשון. עד כדון אית בשתא שיתין יומין. כלום אמרו יוצאין אף על הכלאים לא כדי שיהו הצמחין ניכרין. אם אומר את באדר הראשון. עד כדון אינון דקיקין. רבי חזקיה שאל. מעתה בני בבל משמעין על שיקליהן מראשו שלחודש. לא כדי שיביאו ישראל שקליהן בעונתן ותיתרם תרומת הלישכה מן החדשה בזמנה באחד בניסן. התיב רבי עולא קומי רבי מנא. והא תנינן. בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה בפרס הפסח בפרס העצרת בפרס החג. אמר ליה. נימר. אילין דקריבין בפרס הפסח. אילין דרחיקין בפרס העצרת. ואילין דרחיקין מינהון בפרס החג. אמר ליה. כולה כאחת היתה באה. ולמה אמרו בשלשה פרקים. כדי לעשות פומפי לדבר. רבי יהודה בר פזי בשם רבי. הן נקרא ולא נבהת. לטובה כל נדיב לב. לרעה ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם. לטובה ויוצא משה את העם. לרעה ותקרבון אלי כולכם. לטובה אז ישיר משה ובני ישראל. לרעה וישא כל העדה ויתנו את קולם. אמר רבי חייא בר בא. אכן השכימו השחיתו. כל השחתה שהיו עושין בהשכמה היו עושין אותה. אמר רבי בא בר אחא. אין את יכול לעמוד על אופי שלאומה הזאת. נתבעין לעגל ונותנין. נתבעין למשכן ונותנין. תנה רבי יוסה בן חנינה הדא מתניתא. ועשית כפורת זהב טהור. יבוא זהב שלכפרת ויכפר על זהבו שלעגל. רבי חגי בשם רבי שמואל בר נחמן. שלש תרומות נאמרו בפרשה הזאת. תרומת אדנים ותרומת שקלים ותרומת המשכן. דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה זו תרומת אדנים. מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי. זו תרומת שקלים. וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זו תרומת המשכן. תרומת המשכן למשכן. מה שירצו יעשו. תרומת שקלים לקרבן. מה שירצו יעשו. כדי שתהא יד כולן שווה. תרומת אדנים [לאדנים]. העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט. אמר רבי אבון. אף בפרשה הזאת נאמרו בה שלש תרומות. בחמשה עשר בו קורין את המגילה בכרכים. לא כן אמר רבי חלבו רב חונה רב בשם רבי חייה רבה. הכל יוצאין בארבעה עשר שהוא זמן קריאתה. לא בא אלא ללמדך [שכל] (ש)המצות נוהגות באדר השיני [נוהגות באדר הראשון]. רבי יוסה ורבי אחא הוון יתיבין. אמר רבי יוסה לרבי אחא. לא מסתברא לשעבר אלא לבא. והא תני. מקום שנהגו לקרותה שני ימים קורין אותה שני ימים. אמר ליה. אוף אנא סבר כן. אמר רבי מנא. ויאות. אילו משקרייה בארבעה עשר חוזר וקרייא בחמשה עשר שמא אין שומעין לו. אם אומר את כן נמצאת עוקר זמן כרכין בידיך. תני. רבן שמעון בן גמליאל אומר. מצות נוהגות באדר שיני אינן נוהגות באדר הראשון חוץ מן הספד ומן התענית שהן שוין בזה ובזה. רבי בא רבי ירמיה בשם רב רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי. הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. רבי חונה רבה דציפרין אמר. הנהיג רבי חנינה בציפורין כהדא דרבן שמעון בן גמליאל. לא אמר אלא הנהיג. הא להלכה לא. אבל לעניין שטרות כותבין אדר הראשון ואדר השיני. אלא שכותבין אדר השיני תיניין. רבי יודה אומר. אדר השיני כותב ודיו. מתקנין את הדרכים ואת הרחובות ואת מקוות המים ועושין כל צורכי הרבים. אילו הן צורכי הרבים. דנין דיני ממונות ודיני נפשות דיני מכות ופודין ערכין וחרמין והקדישות ומשקין את הסוטה ושורפין את הפרה ועורפין עגלה ערופה ורוצעין עבד עברי ומטהרין את המצורע ומפרקין את המנעל מעל גבי האימום ואין מחזירין אותו. ומציינין על הקברות. לא כבר ציינו מאדר. תיפתר שירד שטף שלגשמים ושטפו. ויוצאין אף על הכלאים. לא כבר יצאו באדר. תיפתר שהיתה השנה אפילה ואין הצמחין ניכרין. מניין לציון. רבי ברכיה רבי יעקב בר בת יעקב בשם רבי חונייא דברת חוורן רבי יוסה אמרי לה רבי יעקב בר אחא בשם רבי חונייא דברת חוורן רבי חזקיה רבי עוזיאל בריה דרבי חונייה דבית חוורן בשם רבי חונייא דבית חוורן. טמא טמא יקרא. כדי שתהא הטומאה קוראה לך בפיה ואומרת לך. פרוש. רבי אילא בשם רבי שמואל בר נחמן. ועברו העוברים בארץ וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון. מיכן שמציינין על העצמות. אדם. מיכן שמציינין על השזרה ועל הגולגולת. ובנה. מיכן שמציינין על גבי אבן קבועה. אם אומר את על גבי אבן תלושה. אף היא הולכת ומטמא במקום אחר. אצלו. למקום טהרה. ציון. מיכן לציון. ומצא אבן אחת מצויינת. אף על פי שאין מקיימין כן המאהיל עליה טמא. אני אומר. מת מצויין והיה נתון תחתיה. היו שתים. המאהיל עליהן טהור וביניהן טמא. אם היה חורש בנתיים הרי הן כיחידיות. ביניהן טהור וסביבותיהן טמא. תני אין מציינין על הבשר שמא נתאכל הבשר. רבי יוסטא בר שונם בעא קומי רבי מנא. ולא נמצא מטמא טהרות למפרע. אמר ליה. מוטב שיתקלקלו בו לשעה ואל יתקלקלו בו לעולם.