תלמוד ירושלמי שקלים פרק א הלכה ב

משנה: אמר רבי יהודה בראשונה היו עוקרין ומשליכין לפניהן. משרבו עוברי עבירה היו עוקרין ומשליכין לדרכים. התקינו שיהו מבקירין את כל השדה. הלכה: רבי יהודה אומר. תני אמר רבי יהודה. בראשונה היו עוקרין ומשליכין לפניהן והיו שמיחין שתי שמחות. אחת שהיו מנכשין שדותיהן ואחת שהיו נהנין מן (הגזל) [הכלאים]. משרבו עוברי עבירה היו משליכין על הדרכים. אף על פי כן היו שמחים שהיו מנכשין שדותיהן. התקינו שיהו מבקירין את כל השדה. מניין שהבקר בית דין הבקר. כתוב וכל אשר לא יבא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה. מניין שהיא פטורה מן המעשרות. רבי יונתן בריה דרבי יצחק בר אחה שמע לה מן הדא. אין מעברין את השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעית. ואם עיברוה הרי זו מעוברת. וחודש אחד שהוא מוסיף לא פטור ממעשרות הוא. עד כדון שביעית. מוצאי שביעית [מאי]. אמר רבי אבון. שלא לרבות באיסור חדש. רבי זעורה בשם רבי אבהו. הדא דאת אמר. עד שלא התיר רבי להביא ירק מחוצה לארץ לארץ. אבל משהתיר רבי להביא ירק מחוץ לארץ לארץ היא שביעית היא של שאר שני שבוע. תני. אין מעברין את השנה בשביעית [ולא במוצאי שביעית] אלא בשאר שני שבוע. [ו]אם עיברוה הרי זה מעוברת. אמר רבי מנא. הדא דאת אמר. בראשונה כשהיו השנים כתיקנן. אבל עכשיו שאין השנים כתיקנן היא שביעית היא שאר שני שבוע. תני. שלבית רבן גמליאל עיברוה במוצאי שביעית מיד. אמר רבי אבון. אין מן הדא לית שמע מינה כלום. שמור את חודש האביב. שמריהו שיבוא בחידושו. והיי דא אמרה דא. גדיש שלא לוקט תחתיו כל הנוגעות בארץ הרי הן שלעניים. ואמר רבי אמי בשם רבי שמעון בן לקיש. דבית שמי היא. ואמר ליה רבי יוסי. שמענו שהוא פטור ממעשרות דברי הכל משום קנס. וכבית הלל עניים מעשרין ואוכלין.