תלמוד ירושלמי שקלים פרק ב הלכה א

משנה: מצרפין שקלים דרכונות מפני משוי הדרך. כשם שהיו שופרות במקדש כך היו במדינה. בני העיר ששילחו את שקליהן ונגנבו או שאבדו אם נתרמה התרומה נשבעין לגזברים ואם לאו נשבעין לבני העיר ובני העיר שוקלין תחתיהן. נמצאו או שהחזירום הגנבים אילו ואילו שקלים ואין עולין להן לשנה הבאה: הלכה: מצרפין שקלים דרכונות כול׳. ויעשו אותן מרגלית. שמא תזיל המרגלית ונמצא ההקדש מפסיד. כהיא דתנינן תמן. וכולן נפדין בכסף ובשוה כסף חוץ מן השקלים. [ואין פודין בכלים]. אמר רבי שמואל בר רב יצחק. שמא יזילו הכלים ונמצא ההקדש מפסיד. והכא שמא תזיל המרגלית ונמצא ההקדש מפסיד. מתניתא בתקלין חדתין. אבל בתקלין עתיקין לא בדא. ותני כן. עתיקין במקדש. אין עתיקין במדינה. מתניתא בשומר חנם. אבל בשומר שכר לא בדא. אמר רב אבא. ואפילו תימר בשומר שכר. נגנבו. בליסטיס מזויין. אבדו. כמי שטבעה ספינתו בים. אמר רבי יוסטא בירבי סימון. אתייא כמאן דאמר. תורמין על הגבוי ועל העתיד להיגבות. ברם כמאן דאמר. אין תורמין לא על הגבוי ולא על הממושכן. לא בדא. בני העיר ששילחו את שקליהן. נגנבו או שאבדו. אמר רבי אלעזר. דרבי שמעון היא. דרבי שמעון אמר. קדשים שהוא חייב באחריותן כנכסיו הן. אמר רבי יוחנן. דברי הכל היא. משום שבועת תקנה. על דעתיה דרבי יוחנן ניחא. נשבעין לבני העיר ובני העיר שוקלין תחתיהן. הדא היא דרבי שמעון. משם שבועת תקנה. אף על פי שקיבלו בני העיר לשלם אין ההקדש יוצא בלא שבועה. הפריש שקלו ואבד. רבי יוחנן אמר. חייב באחריותו עד שימסור לגיזבר. רבי שמעון בן לקיש אמר. הקדש ברשות הגבוה בכל מקום שהוא. מתניתא פליגא על רבי שמעון בן לקיש. נשבעין לבני העיר ובני העיר שוקלין תחתיהן. [עוד] היא משם שבועת תקנה. תני הראשונים נופלין לתקלין חדתין והשניים נופלים לתקלין עתיקין. אילו הן הראשונים ואילו הן השניים. רבי פינחס בירבי חנניה ורבי אבא מרי. חד אמר. אילו ששילחו בני העיר תחילה. וחורנה אמר. אילו שהגיעו לידי גיזברין תחילה.