תלמוד ירושלמי שקלים פרק א הלכה ד

משנה: אף על פי שאמרו אין ממשכנין נשים ועבדים וקטנים אבל אם שקלו מקבלין מידם. הנכרי והכותי ששקלו אין מקבלין מידן. ואין מקבלין מידן קיני זבין וקיני זבות וקיני יולדות וחטאות ואשמות. זה הכלל כל שהוא נידר ונידב מקבלין מידן. כל שאין לא נידר ולא נידב אין מקבלין מידן. וכן מפורש על ידי עזרא לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו: ואילו חייבין בקולבון לויים וישראלים וגרים ועבדים משוחררין. אבל לא כהנים ולא נשים ולא עבדים ולא קטנים. השוקל על יד העבד על יד האשה על יד הכהן על יד הקטן פטור. על ידו ועל יד חברו חייב בקולבון אחד. רבי מאיר אומר שני קולבונות. נתן סלע ליטול שקל חייב שני קולבונות: השוקל על יד עני ועל יד שכינו על יד בן עירו פטור אם הלוום חייב. האחין השותפין שחייבין בקולבון פטורין ממעשר בהמה ושחייבין במעשר בהמה פטורין מן הקולבון. כמה הוא קולבון מעה כסף דברי רבי מאיר וחכמים אומרים חצי מעה. הלכה: אף על פי שאמרו כול׳. הא לתבוע אינן תובעין. הכא את אמר. תובעין. והכא את אמר. אין תובעין כאן בשהביא שתי שערות וכאן בשלא הביא שתי שערות. הנכרי והכותי ששקלו אין מקבלין מידן. אמר רבי בא. תיפתר כמאן דאמר. כותי כגוי. דאיתפלגון. כותי כגוי. דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר. כותי כישראל לכל דבר. אמר רבי לעזר. מתניתא בגוים. הא בכותים לא. ותני כן. אדם. לרבות את הגרים. מכם. להוציא את המשומדים. מתניתא פליגא על רבי אלעזר. אין מקבלין מידם קיני זבין קיני זבות וקיני יולדות. וכי יש קיני זבין וזבות בגוים. אלא רישא בגוים וסיפא בכותים. והא כיני. רישא בגוים וסיפא בכותים. אמר רבי יוחנן. כתחילה אין מקבלין מהן לא דבר מסויים ולא דבר שאינו מסויים. ובסוף מקבלין מהן דבר מסויים ואין מקבלין מהן דבר שאינו מסויים. רבי שמעון בן לקיש אמר. בין בתחילה בין בסוף אין מקבלין מהן לא דבר מסויים ולא דבר שאינו מסויים. מתניתא פליגא על רבי יוחנן. אין מקבלין מהן הקדש נדבה לבדק הבית. פתר לה בין בתחילה בין בסוף ובלבד דבר שאינו מסויים. מתניתא פליגא על רבי שמעון בן לקיש. הכל שוין שהן נודרין ונידרין. פתר לה עולה. ניחא נודרים עולה. נידרים עולה. לא. בשאמר ישראל הרי עלי עולה. ושמעו גוי ואמר. מה שאמר זה עלי. ואינו מביא עמה נסכים. ומותר נסכים לא לכלי שרת אינון. נמצא מביא דבר מסויים. התיב רבי יוסי בירבי בון. והא תנינן נערכין. וערכין לא לבדק הבית אינון. היך מה דאת אמר תמן. לשמים הוא מתכוין ומאיליהן הן באין לבדק הבית. כן את אמר אף הכא. לשמים הוא מתכוין ומאיליהן הן באין לכלי שרת. מה עבד לה רבי שמעון בן לקיש. פתר לה לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו. רבי חלקיה אמר. רבי סימון שאל. מעתה אין מקבלין מהן [ל]אמת המים ו[ל]חומת העיר ומגדלותיה. על שם ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושל͏ם. אילו חייבין בקולבון כול׳. מתניתא דרבי מאיר. דרבי מאיר אמר. אף על פי שאין שקלו תורה קולבונו תורה. סבר רבי מאיר בנותן שקלו שלם שהוא פטור מן הקולבון. אמר רבי מאיר. כמין מטבע שלאש הוציא הקדוש ברוך הוא מתחת כסא כבודו והראהו למשה. אמר לו. זה יתנו. כזה יתנו. נתן סלע ליטול שקל חייב שני קולבונות. אמר רבי לעזר. דרבי מאיר היא. דרבי מאיר אמר. אחד שקל שהוא נותן ואחד סלע שהוא נוטל. רב אמר. דברי הכל היא. אחד שקל שהוא [נותן ואחד שקל שהוא] נוטל ואחד לדבר תורה. על דעתיה דרב שלשה קולבונות אינון. אתא רבי ירמיה רבי שמואל בר רב יצחק בשם רב. שלשה קולבונות אינון. אחד שקל שהוא נותן ואחד שקל שהוא נוטל ואחד לדבר תורה. האחין והשתפין שחייבין בקולבון ופטורין במעשר בהמה. בשחלקו וחזרו ונשתתפו. שחייבין במעשר בהמה ופטורין מן הקולבון. בשלא חלקו. השוקל על ידי עני כול׳. אמר רבי לעזר. והן שחלקו גדיים כנגד תיישים ותיישים כנגד גדיים. אבל אם חלקו גדיים כנגד גדיים ותיישים כנגד תיישים הוא חלקו משעה הראשונה. אמר רבי יוחנן. ואפילו חלקו גדיים כנגד גדיים ותיישים כנגד תיישים כלקוחות הן. כהיא דתנינן תמן. הלקוח ושניתן לו מתנה פטור ממעשר בהמה. רבי חזקיה אמר. רבי ירמיה בעי. ולמה לי נן אמרין. פעמים שחייבין בזה ובזה ופעמים שהן פטורין מזה ומזה. היך עבידא. חלקו את הנכסים ואחר כך חלקו את הבהמה. חייבין בזה ובזה. חלקו את הבהמה ואחר כך חלקו את הנכסים. פטורין מזה ומזה. אמר רבי מנא. הדא דאת אמר. בשלא היתה הבהמה רוב. אבל אם היתה הבהמה רוב הן הן עיקר נכסיו. רבי אבון אמר. רבי שמי בעי. מפני שעשיתן [כאדם אחד] (כאחד אדם) אצל מעשר בהמה את פוטרו מן הקולבון. אמר ליה לא. שנייה היא שהוא נותן סלע אחת שלימה. מעתה אפילו חלקו וחזרו ונשתתפו חייבין במעשר בהמה ופטורין מן הקולבון. ותנינן. חייבין בקולבון ופטורין ממעשר בהמה. רבי בא בשם אבא בר רב הונא. היא שני אחין שירשו את אביהן היא שני גיסין שירשו את חמיהן. לאיכן היו הקולבונות נופלין. רבי מאיר אומר. לשקלים. רבי לעזר אומר. לנדבה. רבי שמעון השזורי אומר. ריקועי זהב וציפוי לבית קודש הקדשים. בן עזאי אומר. שולחנין היו נוטלין אותן בשכרן. ויש אומרים. להוצאת דרכים.