תלמוד ירושלמי שקלים פרק ג הלכה ב

משנה: בשלש קופות של שלש שלש סאין תורמין את הלשכה וכתוב בהן אל״ף בי״ת גימ״ל. רבי ישמעאל אומר יונית כתוב בהן אלפ״א בית״א גמל״א. אין התורם נכנס לא בפרגוד חפות ולא במנעל ולא בסנדל ולא בתפילה ולא בקמיע שמא יעני ויאמרו מעון הלשכה העני או שמא יעשיר ויאמרו מתרומת הלשכה העשיר. שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום שנאמר והייתם נקיים מיי ומישראל ואומר ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם: הלכה: [רבי זעורא שאל רבי אושעיא. כמה הוא שיעורן של שלש קופות. אמר ליה. נלמוד סתום מן המפורש. תני.]. בשלש קופות של שלש שלש סאין שהן תשעה סאין שהן עשרים ושבע סאין תורמין את הלשכה וכתוב עליהן אל״ף בי״ת גימ״ל. מפני מה כתוב עליהן אל״ף בי״ת גימ״ל. לומר. אין מסתפק מן הראשונה קודם לשנייה ולא משנייה קודם לשלישית. [תמן תנינן המוציא יין כדי מזיגת הכוס. רבי זעירא שאיל את רבי יאשיהו. כמה הא שעורן של כוס. אמר ליה. נלמד סתום מן המפורש. דתני רבי חייא. ארבעה כוסות שאמרו ישנן רביעית יין האיטלקי. הכוס מזוג בכמה. אמר רבי יוסי בר ביבין משום רבי יוחנן. נישמעינן מן הדא. מים כדי גמיעה. רבי יהודה אומר. כדי מזיגת הכוס. יין כדי גמיעה. רבי יהודה אומר. כדי מזיגת הכוס. הדא אמרה. מזוג כדי מזיגת הכוס. כמה שיעורן של כוסות. רבי אבון אמר. טוטרטין ורביע. מהו לשתותן בכרך אחד. מדאמר רבי מאיר אמר רבי יוחנן. הלל אם שמען בבית הכנסת יצא. הדא אמרה. אם שתאן בכרך אחד יצא. מהו לשתותן בפיסקין. כלום אמרו שישתו לו כדי שישתנה ולא ישתכר. אם שתה בפיסקין אף הוא אינו משתכר. מהו לצאת ביין של שביעית. תאנא רב אושעיה. יוצאין ביין של שביעית. מהו לצאת בקונדיטון. מדתני בר קפרא. קונדיטון כיין. הדא אמרה. יוצאין ביין קונדיטון. מהו לצאת ביין מזוגין. מדתני רבי חייא. ארבעה כוסות שאמרו יוצאין בהן בין חיין ובין מזוגין ובלבד שיהא בהן טעם ומראה יין. אמר רבי ירמיה. מצוה לצאת ביין אדום. שנאמר אל תרא יין כי יתאדם כי יתן בכוסינו וגו׳. תאני. מבושל כמטובל. מהו לצאת ביין מבושל. אמר רבי יונה. יוצאין ביין מבושל. רבי יונה לטעמיה. דרבי יונה כד הוה שתי ארבע כסי דפסחא הוה חזוק רישיה עד חגא. חמיתיה חדא מטרוניתא אפוי נהורין. אמרה. סבא סבא. חדא מהני תלת מלה אית בך. או דשתויי חמרא את או דמלוי ברבית את או דמגדל חזרי את. אמר לה. תיפח רוחא דההיא איתתא. דחדא מהלין תלת מלייא לית בן. אלא אולפן דשכיחא ליה. דהכין כתיב חכמת אדם תאיר פניו. רבי אבהו אתי לטביריא. חמונאי תלמידי דרבי יוחנן אפוי נהירין. אמרון תלמודיי לרבי יוחנן. אשכח רבי אבהו סימון. אתא לגביה. אמר ליה. מאי חדתא שמעת. אמר ליה. תוספתא עתיקא. קרא עליה. חכמת אדם תאיר פניו. אמר רבי חנן. לוגא דאוריתא תמניא עתיקא דמוריסא דציפורי. אמר רבי יונה. וחכמנא ליה. דבית שמאי הוה מכילין בה דבש. תני. חצי שמינית תברנית. אמר רבי יוחנן. חדא דידן הוה. ולמה קרי לה עתיקה. מן בגין דהוה ביומא. אית דאמרי. דהוה זעירא ורבת. ואית דאמרי. דאזעירא אזערת קומי דהוה. כמה הוא שיעורן של כוס. רבי יוסי בשם רבי יוסי בן פזי ורבי יוסי בר ביבין בשם רבי שמואל. אצבעיים על אצבעיים על רום אצבע ומחצה ושליש אצבע. רבנן דקיסרן ורבי יוסי בר ביבין בשם שמואל. אתיא דרבי נתן כרבי שמעון. כמו דרבי שמעון אמר. ברביעא. כן אמר רבי נתן. ברביעא. לכשיקרש ויהא בו כזית. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי. מעשה בפירדת רבי שמתה. וטהרו את דמה משום נבילה. ושאל רבי אלעזר את רבי סימון. עד כמה. ולא אשגח ביה. ושאל ליה רבי יהושע בן לוי דאמר ליה. עד רביעית טהור. יותר מכן טמא. ובעט רבי אלעזר עד דלא אחזר ליה רבי סימון שמעתא. רב ביבא הוה יתיב מתנו הדין עובדא. אמר ליה רבי יצחק בר ביסנא. עד רביעית טהור. יותר מכן טמא. ובעט ביה. אמר ליה רבי זריקא. בגין דשאל לך את בעט ביה. אמר ליה. בגין דלא הות דעתי בי בעיטנא ביה. דאמר רבי חנן. והיו חייך תלואים לך מנגד. זה שלוקח חיטים לשנה. ופחדת לילה ויומם. זה שלוקח מן [הצידקי]. ולא תאמין בחייך. זה שלוקח מן הפלטר. ואנא סמיכנא אפלטר. ומהו כדי. העיד רבי יהושע בן פתורא על דם נבלה שהוא טהור. מה לטהור. לטהר מן הבשר. הא לטמא אתה מטמא. תמן תנינא. דם השרץ כבשרו מטמא ואין מכשיר. ואין לנו כיוצא בו. ושיעור טומאתו שדמו מטמא כבשרו. אמר רב יוסי פליגין בה תרין אמוראין חד אמר. טמא. וחד אמר. טהור. מאן דאמר טמא. כרבי יהודה. ומאן טהור. כרבי יהושע בן פתורא. רב אבוה דאימן אחתיה דרבי יהודה מוריינא דנשיא הוה.] [שמא יעני ויאמרו וכו׳.] תני רבי ישמעאל. קיווץ לא יתרום מפני החשד. תני. הגיזברין היו מפספסין בקילקין. תני מדברין היו עמו משעה שהוא נכנס עד שעה שהוא יוצא. וימלא פומיה מוי. אמר רבי תנחומא. מפני הברכה. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן. בתורה ובנביאים ובכתובים מצאנו שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום. בתורה מניין. דכתיב והייתם נקיים מיי ומישראל. בנביאים מניין. דכתיב אל אלהים יי אל אלהים יי הוא יודע וישראל הוא ידע. בכתובים מניין. שנאמר ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם. גמליאל זוגא שאל לרבי יוסי בירבי בון. אי זהו המחוור שבכולן. אמר ליה. והייתם נקיים מיי ומישראל.