תלמוד ירושלמי שקלים פרק ג הלכה א

משנה: בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה בפרס הפסח בפרס עצרת בפרס החג והן גרנות של מעשר בהמה דברי רבי עקיבה. בן עזאי אומר בעשרים ותשעה באדר באחד בסיון בעשרים ותשעה באב. רבי לעזר ורבי שמעון אומרים באחד בניסן באחד בסיון בעשרים ותשעה באלול. ולמה אמרו בעשרים ותשעה באלול ולא אמרו באחד בתשרי מפני שהוא יום טוב ואי אפשר לעשר ביום טוב לפיכך הקדימוהו בעשרים ותשעה באלול: הלכה: בשלשה פרקים בשנה כול׳. אמר רבי אבהו. כל הן דתנינן פרס פלגא. [פלגא בשלשים יום קודם למועד שדורשין בהלכותיו.] אמר רבי יוחנן. מפני שהן פירקי לידה. רבי אחא רבי תנחום בר חייה בשם רבי יהושע בן לוי. כדי שתהא בהמה מצויה לעולי רגלים. אמר רבי יודן. שלא יבוא לידי בל תאחר. אמר רבי יוסה. כל המשהא טיבלו עובר. תמן תנינן. רבי מאיר אומר. באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה. בן עזיי אומר האלוליים מתעשרין בפני עצמן. אמר רבי חונה. טעמיה דרבי מאיר. עד כאן הן מתמצות לילד מן הישנות. מיכן ואילך הן מתחילות לילד מן החדשות. רבי יוסה בירבי בון בשם רב חונה. טעמיה דרבי אלעזר ורבי שמעון. לבשו כרים הצאן אילו הבכירות. ועמקים יעטפו בר אילו האפילות. יתרועעו אף ישירו. אילו ואילו נכנסין לדיר להתעשר. אמר בן עזאי. הואיל ואילו אומרים כך ואילו אומרים כך יהו האלוליים מתעשרין בפני עצמן. הא כיצד. נולד לו בחמשה באב וחמשה באלול וחמשה בתשרי אין מצטרפין. נולד לו חמשה באב וחמשה בתשרי הרי אילו מצטרפין. ובן עזאי מכריע על דברי תלמידיו. רבי ירמיה רבי מיישא בשם רבי שמואל בר רב יצחק. שכן נחלקו עליה אבות העולם. מאן אינון אבות העולם. תנא רבי יונה קומי רבי ירמיה. רבי ישמעאל ורבי עקיבה. זאת אומרת. בן עזאי חבר ותלמיד היה דרבי עקיבה. אין תימר רביה. אית בר נש אמר לרביה. הואיל ואילו אומרים כך ואילו אומרים כך. רבי אבון בשם רבי שמואל בר רב יצחק שמע לה מן הדא. אמר לו בן עזאי. על חלוקין אנו מצטערין אלא שבאתה לחלוק עלינו את השוין. זאת אומרת. בן עזאי חבר ותלמיד הוה לרבי עקיבה. אין תימר רביה. אית בר נש אמר לרביה. אלא שבאת לחלוק עלינו. תמן תנינן. כל הנולדין באחד בתשרי עד עשרים ותשעה באלול הרי אילו מצטרפין. חמשה לפני ראש השנה וחמשה לאחר ראש השנה אין מצטרפין. חמשה לפני הגורן וחמשה לאחר הגורן הרי אילו מצטרפין. אמר רבי יוסה. זאת אומרת. מעשר בהמה לא עשו אותו לא כחנט ולא כשליש. אין תימר כחנט. ניתני כל המעוברין מעשרים ותשעה באלול. אין תימר כשליש. ניתני כל הנולדין עד עשרים ושנים בו. רבי שמי בשם רבי בון בר חייה. כשליש עשו אותו כרבי שמעון. דרבי שמעון אמר. מחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר. קם רבי מנא עם רבי שמי. אמר ליה. אתה אמרת הדא מילתא. אמר ליה. אין. אמר ליה. והתנינן. בן עזאי אומר. האלוליים מתעשרין בפני עצמן. לא אפילו נולד עד עשרים ותשעה באלול. אית לך מימר בן עזאי כרבי שמעון. לא כרבנן היא. כמה דאת אמר על דרבנן. מניחן לשנה הבאה והן מתעשרין עם בני שנתן. כן את אמר על דבן עזאי. מניחן לגורן הבא והן מתעשרין עם בני אלול. אמר רבי חונה. זאת אומרת. ימים שהבכור מחוסר זמן בהן עולין לו מתוך שנתו. אמר רבי מנא. רבי יונה אבא שמע לה מן הדא. כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר וגו׳. הא כיצד. משעת לידתו את מונה לו שנה.