תלמוד ירושלמי שקלים פרק ד הלכה א

משנה: התרומה מה היו עושין בה. לוקחין בה תמידין ומוספין ונסכיהם העמר ושתי הלחם ולחם הפנים וכל קרבנות הציבור. שומרי ספחים בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. רבי יוסה אומר אף הרוצה מתנדב שומר חנם. אמרו לו אף אתה אומר שאין באין אלא משל ציבור: הלכה: התרומה מה היו עושין בה כול׳. מה ראה זמן עצי כהנים והעם להימנות. אלא בשעה שעלו ישראל מן הגולה ולא מצאו עצים בלישכה ועמדו אילו ונתנדבו עצים משלעצמן ומסרום לציבור וקרבו מהן קרבנות ציבור. והתנו עמהן הנביאים שביניהן שאפילו לשכה מליאה עצים ועמדו אילו ונתנדבו עצים משלעצמן שלא יהא קרבן מתקרב אלא משלהן תחילה. אמר רבי אחא. דרבי יוסה היא. דרבי יוסה אמר. אף הרוצה מתנדב שומר חנם. רבי יוסי בשם רבי אילא. דברי הכל היא. מה פליגין. בגופו שלקרבן. אבל במכשירי קרבן כל עמא מודיי שהוא משתנה קרבן יחיד לקרבן ציבור. תני. [א]שה שעשת כתונת לבנה צריכה למסור לציבור. אמר רבי אחא. דרבי יוסי היא. דרבי יוסי אמר. אף הרוצה מתנדב שומר חנם. רבי יוסה בשם רבי אילא. דברי הכל היא. מה פליגין. בגופו שלקרבן. אבל במכשירי קרבן כל עמא מודיי שהוא משתנה קרבן יחיד לקרבן ציבור. מתניתא פליגא על רבי יוסי. אותן הימים נוהגין בשעת קרבן ושלא בשעת קרבן. רבי יוסה אומר. אינן נוהגין אלא בשעת קרבן. ועוד מן הדא דתני. אמר רבי אלעזר בירבי צדוק. אנו היינו מבני סנאה בן בנימן וחל תשעה באב להיות בשבת ודחינו אותו למוצאי שבת והיינו מתענין ולא משלימין. העומר ושתי הלחם ולחם הפנים. מתניתא דרבי ישמעאל. דרבי ישמעאל אמר . אין העומר בא מן הסוריא. תמן תנינן. כל קרבנות היחיד והציבור באין מן הארץ ומחוצה לארץ. מן החדש ומן הישן. חוץ מן העומר ושתי הלחם. שאין באין אלא מן החדש ומן הארץ. רבי חונה בשם רבי ירמיה. דרבי ישמעאל היא. דרבי ישמעאל אמר. אין העומר בא מן הסוריא. תמן תנינן. עשר קדושות הן. ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות. ומה היא קדושתה. שמביאין ממנה העומר והביכורים ושתי הלחם. מה שאין מביאין כן מכל הארצות. רבי חונה בשם רבי ירמיה. דרבי ישמעאל היא. דרבי ישמעאל אמר. אין העומר בא מן הסוריא. תמן תנינן. רבי ישמעאל אומר. מה חריש רשות אף קציר רשות. יצא קציר העמר. שהוא מצוה. הוי מאן תנא שומרי ספחים בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. רבי ישמעאל. אמר רבי יוסה. דברי הכל היא. לא מצאו בסוריא מביאין אותו מספחין שבארץ ישראל. ההן עומר מהו שיזרע לכן מתחילה. רבי חייה בר אדא בעא קומי רבי מנא. לא נמצא כקומץ על השיריים שאינן נאכלין. אמר ליה. נעשה כחמשה דברים שהן באין בטומאה ואינן נאכלין בטומאה. כיצד הוא עושה. נוטל מעות מן השולחני ונותן לקוצרין ולשומרין עד שלא יקרב העומר. מביא מעות מתרומת הלשכה ומחללן עליו. וטבו כן. רבי אחא בשם רבי בא. כל מה שיתן הן הן דמיה משעה הראשונה. תני. אף בפתחי אבנים כן. כיצד הוא עושה. נוטל מעות משולחני ונותן לחוצבין ולסתתין עד שלא תינתן על גבי הדימוס. [אחר כך] מביא מעות מתרומת הלשכה ומחללן עליה. וטבא היא כן. רבי יוסה בירבי בון בשם שמואל. כל מה שיתן הן הן דמיו משעה הראשונה.