תלמוד ירושלמי שקלים פרק ד הלכה ב
משנה: פרה ושעיר המשתלח ולשון של זהורית באין מתרומת הלשכה. כבש פרה וכבש שעיר המשתלח ולשון שבין קרניו ואמת המים וחומת העיר ומגדלותיה וכל צרכי העיר באין משירי הלשכה. אבא שאול אומר כבש פרה כהנים גדולים עושין אותו משל עצמן: מותר שירי לשכה מה היו עושין בהן. לוקחין בהן יינות שמנים וסלתות והשכר להקדש דברי רבי ישמעאל רבי עקיבה אומר אין משתכרין בשל הקדש אף לא משל עניים: מותר התרומה מה היו עושין בה. רקועי זהב ציפוי לבית קדשי הקדשים. רבי ישמעאל אומר מותר הפירות קייץ המזבח. מותר תרומה לכלי שרת. רבי עקיבה אומר מותר תרומה קייץ המזבח. מותר נסכים לכלי שרת. רבי חנניה סגן הכהנים אומר מותר נסכים קייץ המזבח מותר תרומה לכלי שרת. זה וזה לא היו מודין בפירות: הלכה: פרה ושעיר כול׳. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן. שלשה לשונות הן. שלשעיר בסלע. שלמצורע בשקל. שלפרה בשתי סלעים. רבי חונייה דברת חוורן רבי בא בר זבדא בשם רבי שמעון בן חלפותא. שלפרה בשתי סלעים ומחצה. ואית דמפקין לישנא . בעשרה (זין) [זוז] . רב יהודה בשם שמואל. תלמידי חכמים המלמדין את הכהנים הילכות שחיטה הילכות קבלה הילכות זריקה נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. רבי יצחק בר רדיפה בשם אימי. מבקרי מומי קדשים נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. רבי אחא רבי תנחום בר חייה בשם רבי שמלאי. מגיהי ספר העזרה נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. גידול בר בנימן בשם אסי. שני דייני גזילות נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. שמואל אמר. נשים האורגות בפרכות נוטלות שכרן מתרומת הלשכה. רב חונה אמר. מתרומת בדק הבית. מה ופליג. שמואל עבד לה כקרבן. רב חונה עבד לה כביניין. אמר רבי חזקיה. תנא רבי יהודה גרוגרות. הקטורת וכל קרבנות הציבור באין מתרומת הלשכה. מזבח הזהב וכל כלי שרת באין ממותרי נסכים. מזבח העולה וההיכל והעזרות באין משירי לשכה. חוץ לעזרות באין מלשכת בדק הבית. והא תני. אבני המזבח ההיכל והעזרות מועלין בהן. וכי יש מעילה בשירים. אלא כרבי מאיר. דרבי מאיר אמר. מועלין בשיריים. אמר רבי חיננא. כלום אמר רבי מאיר אלא בתוך שנתו. והכא חוץ לשנתו אנן קיימין. אמר רבי חזקיה. תנא רבי יהודה גרוגרות. השלחן והמנורה והמזבחות והפרכות מעכבין את הקרבן. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרין אין לך מעכב את הקרבן אלא הכיור והכן בלבד. ולא אמר כן. רבי אלעזר ורבי יוסי בן חנינה תריהון אמרין. כל הן דכתיב נכח מעכב. צלע אינו מעכב. ואמר רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן. ואפילו צלע מעכב. ואמר רבי אילא בשם שמואל בר נחמן. ואפילו שימה מעכבת. אמר רבי חנניה. כאן בעבודות שבפנים וכאן בעבודות שבחוץ. אמר רבי חנינה. שחצית גדולה היתה בבני כהנים גדולים. שיותר מששים ככרי זהב [היו מוציאין בה.] היה כבשה שלפרה עומד ולא היה אחד מהן מוציא פרתו בכבשו שלחבירו אלא סותרו ובונה אותו משלו. התיב רבי עולא קומי רבי מנא. והא תני. שמעון הצדיק שתי פרות עשה. לא בכבש שהוציא את זו הוציא את זו. אית לך מימר. שמעון הצדיק שיחץ היה. מיי כדון. על שם מעלה היא בפרה סילסול הוא בפרה. תני. זיזין וכתלין היו יוצאין מיכן ומיכן כדי שלא יציצו הכהנים ויטמו. אלא אם רצה יהא ההפסד שלו. והשכר להקדש מותר. כהדא בר זמינא את פקיד גביה מדל דיתמין. אתא ושאל לרבי מנא. אמר ליה. אין בעית די הפסדה דידך ואגרה דתרויכון שרי. רבי חייה בר אדא אתפקיד גביה מדל דיתמין ועבד כן. כולה דרבי ישמעאל [היא]. רבי חייה בר יוסף פתר מתניתא. מותר פירות שכר להקדש. מותר נסכים זו סאה רביעית. רבי יוחנן פתר מתניתא. מותר פירות זו סאה רביעית. מותר נסכים לבירוצים. ולית ליה לרבי חייה בר יוסף לבירוצים. אמר רבי חזקיה. מה דנפל לסאה רביעית נפל לבירוצים. על דעתיה דרבי חייה בר יוסף ניחא. אין משתכרין משלהקדש אף לא משלעניים. לפיכך זה וזה לא היו מודין בפירות. על דעתיה דרבי יוחנן קשיא. תנינן עמדו משלש יספק מארבע. ותנינן. וזה וזה לא היו מודין בפירות לא היו מודין בפירות בקייץ למזבח. אבל מודין היו בכלי שרת. עד כדון בירוצי ציבור. ואפילו בירוצי יחיד. ולא נמצאו כלי שרת באין משל יחיד. כהדא דתני. אשה שעשת כתונת לבנה צריכה למסור לציבור. עד כדון בירוצי לח. ואפילו בירוצי יבש. כהיא דתנינן תמן. הנסכים שקדשו בכלי ונמצא הזבח פסול. אם יש שם זבח אחר יקרבו עמו. ואם לאו ייפסלו בלינה.
