תלמוד ירושלמי שקלים פרק ד הלכה ג

משנה: מותר הקטורת מה היו עושין בה מפרישין ממנה שכר האומנין ומחללין אותה על מעות האומנין ונותנין אותה לאומנין בשכרן וחוזרין ולוקחין אותה מתרומה חדשה. ואם בא חדש בזמנו לוקחין אותה מתרומה חדשה ואם לאו מן הישנה: הלכה: ולא נמצא ההקדש מתחלל על ההקדש. כיצד הוא עושה. אמר רבי שמעון בר כרסנה. מביא מעות ומחללן על הבניין ומביא קטורת ומחללן עליהן ונותנין אותן לאומנין בשכרן. אותן המעות מה יעשה בהן. רבי אומר. אומר אני. יינתנו לבית גרמו ולבית אבטינס שהיו בקיאין בפיטום הקטורת ובמעשה לחם הפנים. אמר רבי שמואל בר רב. והן שיהו חייבין להן מעות משעה ראשונה. רבי חייה בר בא בעי. לא היו חייבין להן מעות משעה הראשונה. אתא רבי בא בשם רבי חייה בשם רבי יוחנן. מקייצין בהן את המזבח . רבי בא בר כהן בעא קומי רבי יוסה. מחלפא שיטתיה דרבי חייא בר בא. תמן צריכה ליה והכא פשיטא ליה. הן דצריכה ליה. בכלי שרת. הן דפשיטא ליה. בקייץ למזבח. דאיתפלגון. פיטמה בחולין. רבי יוסה בירבי חנינה אמר. פסולה. רבי יהושע בן לוי אמר. כשירה. מה טעמא דרבי יוסי בירבי חנינה. קודש היא. שתהא הוייתה בקודש. מה טעמא דרבי יהושע בן לוי. קודש היא. שתהא באה מתרומת הלישכה. אמר רבי יוסי בירבי בון. אתיא דרבי יוסי בן חנינה כשמואל ודרבי יהושע בן לוי כרבי יוחנן. דתנינן. המקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראויין לכל קרבנות ציבור. רבי יוחנן אמר. קטורת. אמר רבי הושעיה. תיפתר באומן משלבית אבטינס שהיה נוטל בשכרו קטורת. ודרבי יוסי בירבי חנינא כשמואל. דאמר רב הונא בשם שמואל. מכתשת עשו אותה ככלי שרת לקדש. אמר רבי יוסי בירבי בון. א‍מרה רב חונה קומי רבי יוסי. דבר שקדש בכלי שרת נפדה. אמר ליה. ולא דשמואל היא. דשמואל אמר. קל הוא במותר. דאיתפלגון. הותירו תמימים. שמואל אמר. נפדים כתמימים. ורבי יוחנן אמר. נפדין כפסולי המוקדשין. הותירו שעירים. על דעתיה דשמואל. אם עולה נפדית לא כל שכן חטאת. על דעתיה דרבי יוחנן. אמר רבי זעורא. ירעו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק. מקייצין בהן את המזבח. וקשיא. יש חטאת קריבה עולה. אמר רבי יוסה. שנייא היא. שאין קרבנות ציבור נקבעין אלא בשחיטה. אמר רבי חנניה. תניי בית דין הוא על המותרות שיקרבו עולות.