תלמוד ירושלמי תענית פרק א הלכה ד

משנה: הגיע שבעה עשר במרחשון ולא ירדו גשמים התחילו היחידים מתענין. אוכלין ושותין משחשיכה ומותרין במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה: הלכה: אילו הם היחידים. אילו שהן מתמנין פרנסין על הציבור. מכיון שהוא מתמנה פרנס על הציבור הוא מתפלל ונענה. אלא מכיון שהוא מתמנה פרנס על הציבור ונמצא נאמן כדיי הוא מצלייא ומתענייא. חד בר נש הוה מפיק מעשרוי כתיקנן. אמר ליה רבי מנא. קום אמור בערתי הקודש מן הבית. חד בר נש אתא גבי חד מן קריבוי דרבי יניי. אמר ליה. רבי. זכה עימי. אמר ליה. ולא הוה לאבוך פריטין. אמר ליה. לא. אמר ליה. גביי אינון מפקדין. אמר ליה. שמעית עליהון דאינון [פרקון]. אמר ליה. כדיי את מצלייא ומתענייא. איתחמי לרבנן. פלן חמרא יצלי ומיטרא נחת. שלחון רבנן ואייתוניה. אמרון ליה. מה אומנך. אמר לון. חמר אנא. אמרון ליה. ומה טיבו עבדת. אמר לון. חד זמן אוגרית חמרי לחדא איתה. והוות בכייה גו איסרטה. ואמרית לה. מה ליך. אמרה לי. בעלה דהיא איתתא חביש ואנא בעייא מיחמי מה מיעבד ומפניניה. וזבנית חמרי ויבית לה טימיתיה. ואמרית לה. הא ליך. פניי בעליך ולא תחטיי. אמרין ליה. כדיי את מצלייא ומתענייא. איתחמי לרבי אבהו. פנטקקה יצלי ואתי מיטרא. שלח רבי אבהו ואייתיתיה. אמר ליה. מה אומנך. אמר ליה. חמש עבירן ההוא גוברא עביד בכל יום. מוגר זנייתא. משפר תייטרון. מעיל מניהון לבני. מטפח ומרקד קדמיהון. ומקיש בבבולייא קדמיהון. אמר ליה. ומה טיבו עבדת. אמר ליה. חד זמן הוה ההוא גברא משפר תייטרון. אתת חדא איתא וקמת לה חורי עמודא. בכייה. ואמרת לה. מה ליך. ואמרה לי. בעלה דההיא איתתא חביש ואנא בעיא מיחמי מה מעבד ומפנינה. וזבנית ערסי ופרוס ערסי ויבית לה טימיתיה. ואמרית לה. הא ליך. פניי בעליך ולא תיחטיי. אמר ליה. כדיי את מצלייא ומתענייא. איתחמי לרבנן. חסידא דכפר אימי יצלי ומיטרא נחת. סלקון רבנן לגביה. אמרה לון בני בייתיה. בטורא הוא יהיב. נפקון לגביה. אמרון ליה. אישר. ולא אגיבון. יתב מיכול ולא אמר לון. אתון כריכין. מי עלל עבד חד מובל דקיסין ויהב גולתא מרום מובלה. עאל ואמר לבני בייתיה. אילין רבנן הכא בעיי ניצלי וייחות מיטרא. ואין אנא מצלי ומטרא נחת גנאי הוא לון. ואין לא חילול שם שמים הוא. אלא איתיי אנא ואת ניסוק ונצלי. אין נחת מיטרא. אנן אמרין לון. כבר דעבדון שמייא ניסין. ואין לא. אנן אמרין לון. לית אנן כדיי מצלייא ומתענייא. וסלקון וצלון ונחת מיטרא. נחת לגבון. אמר לון. למה איטרפון רבנן להכא יומא דין. אמרין ליה. בעיי תצלי וייחות מיטרא. אמר לון. ולצלותי אתון צריכין. כבר דעבדון שמייא ניסין. אמרין ליה. למה כד הויתה בטורא אמרינן לך. אישר. ולא אגיבתינון. אמר לון. דהוינה עסיק בפעולותיי. מה הוינה מסעה דעתי מן פעלותי. אמרין ליה. ולמה כד יתבת למיכול לא אמרת לן. איתון כריכין. אמר לון. דלא הוה גביי אלא פלחי. מה הוינא מימור לכון בחנפין. אמרין ליה. למה כד דאתית למיעול יהבת גולתה מרום מובלה. אמר לון. דלא הוות דידי. שאילה הוות דניצלי בה. מה הוינא מבזעא יתה. אמרון ליה. ולמה כד הווי את בטורא איתתך לבשה מאנין צאין. וכד דאת עליל מן טורא היא לבשה מאנין נקיין. אמר לון. כד דאנא הוי בטורא היא לבשה מאנין צאיין דלא יתן בר נש עינוי עלה. וכד דאנא עליל מן טורא היא לבשה מאנין נקיין דלא ניתן עיניי באיתא אוחרי. אמרון ליה. יאות את מצלייא ומתענייא. תני. מותר לוכל עד שייאור המזרח. דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר. עד קריאת הגבר. מה תלמוד לומר עד קריאת הגבר. ישן ועמד אסור. בשלא התנה. אבל אם התנה מותר.