תלמוד ירושלמי תענית פרק א הלכה ג

משנה: בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים. רבן גמליאל אומר בשבעה בו חמשה עשר יום אחר החג כדי שיגיע האחרון שבישראל לנהר פרת. הלכה: מתניתא דרבי מאיר. דתני. אי זהו זמנה שלרביעה. רבי מאיר אומר. הבכירה בשלשה והבינונית בשבעה והאפילה בשבעה עשר. רבי יודה אומר. הבכירה בשבעה והבינונית בשבעה עשר והאפילה בעשרים ושלשה. רבי יוסה אומר. הבכירה בשבעה עשר והבינונית בעשרים ושלשה והאפילה בשלשים יום. שכן מצאנו שאין היחידים מתחילין להתענות אלא בראש חודש כסליו. אמר רבי אבמרי אחוי דרבי יוסי. הכל מודים בשבעה עשר שהוא זמן כימה לשקע. שבו ירד מבול לעולם. מה טעם. ביום הזה נבקעו כל מעיינות תהום רבה. רבי אבא בר זמינא רבי לעזר בשם רבי הושעיה. הלכה כמי שהוא אומר. בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים. ולמה לא אמר. כרבי מאיר. אית תניי תני ומחלף. כמה גשמים ירדו ויהא אדם צריך לברך. רבי חייה בשם רבי יוחנן. כתחילה כדי רביעה. ובסוף כדי שידוחו פני הקרמיד. רבי יניי בירבי ישמעאל בשם רבי שמעון בן לקיש. כתחילה כדי רביעה. ובסוף כדי שתשרה המגופה. ויש מגופה נשרית. אלא רואין אותה כאילו היא שרוייה. רבי יוסה בשם רב יהודה רבי יונה רב יהודה בשם שמואל. כתחילה כדי רביעה. ולבסוף אפילו כל שהוא. רבי יוסה בשם רבי זעורה. להפסק תענית נאמרה. רבי חזקיה ורבי נחום ורב אדא בר איכומא הוון יתיבין. אמר רבי נחום לרב אדא בר איכומא. לא מסתברא לברכה נאמרה. אמר ליה. אין. אמר ליה. ולמה אמרת ליה אכין. אמר ליה. דהוא נהיג בשיטת רביה. אמר רבי מנא לרבי חזקיה. מנו רביה. אמר ליה. רבי זעורא. אמר ליה. [אף] אנן אמרין. רבי יוסה בשם רבי זעורה. להפסק תענית נאמרה. רב יהודה בר יחזקאל אמר. הכין הוה יחזקאל אבא מברך על ירידת גשמים. יתגדל יתקדש יתברך יתרומם שמך מלכינו על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו. שאת ממניען זו מזו. [שנאמר] כי יגרע נטפי מים יזוקו מטר לאידו. כמה דאת אמר ונגרע מערכך. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתניה. ולא עוד אלא שהוא מורידן במידה. [שנאמר] ומים תיכן במידה. רבי יוסה בר יעקב סלק מבקרה לרבי יודן מוגדליא. עד דהוא תמן נחת מיטרא. שמע קליה אמר. אלף אלפים אנו חייבין להודות לשמך מלכינו על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו. שאת גומל טובה לחייבים. אמר ליה. הדא מנן לך. אמר ליה. הכין הוה רבי סימון רבי מברך על ירידת גשמים. וכמה גשמים ירדו ויהא בהם כדי רביעה. מלא כלי מחזיק שלש טפחים. דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר. בתחילה טפח. ובשנייה טפחיים. ובשלישית שלשה טפחים. תני. רבי שמעון בן אלעזר אומר. אין לך טפח שהוא יורד מלמעלן שאין הארץ מעלה טפחיים כנגדו. ומה טעם. תהום אל תהום קורא לקול צינוריך. אמר רבי לוי. המים העליונים זכרים והתחתונים נקבות. מה טעם. תפתח ארץ ויפרו ישע. תפתח ארץ. כנקיבה הזאת שהיא פותחת לפני הזכר. ויפרו ישע. זו פרייה ורבייה. וצדקה תצמיח. זו ירידת גשמים. אני יהוה בראתיו. לכך בראתיו. לתיקונו וליישובו שלעולם. רבי אחא. ותני לה בשם רבן שמעון בן גמליאל. ולמה נקרא שמה רביעה. שהיא רובעת את הארץ. רבי חנינה בר יקה בשם רב יהודה. שורשי חיטה בוקעין בארץ חמשים אמה. שרשי תאינה רכין בוקעין בצור. אם כן מה יעשו שרשי חרוב ושרשי שקמה. אמר רבי חנינה. אחת לשלשים יום התהום עולה ומשקה אותה. מה טעם. אני יי נוצרה לרגעים אשקנה. [תני. רבי שמעון בן אלעזר אומר. מלמד שאין הארץ שותה אלא לפי חיסומה.] תני. אם היתה השנה חסירה נותנין לה חסרונה. ואם לאו הולכין אחר סידרה. דברי רבן שמעון בן גמליאל. רבי אומר. לעולם הולכין אחר סידרה. אם היתה השנה מעוברת הולכין אחר עיבורה. מחלפה שיטתיה דרבי. תמן הוא אמר. אחר סידרה. וכא הוא אמר. אחר עיבורה. רבי זעורה רבי יסא רבי שמואל בר רב יצחק מטי בה בשם רבי יוחנן. לבסוף נצרכה.