תלמוד ירושלמי תענית פרק ב הלכה א

משנה: סדר תעניות כיצד. מוציאין את התיבה לרחובה של עיר ונותנין אפר מקלה על גבי התיבה ובראש הנשיא ובראש אב בית דין. וכל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו. הזקן שבהן אומר לפניהם דברי כיבושין. אחינו לא נאמר באנשי נינוה וירא האלהים את שקם ואת תעניתם. אלא וירא האלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה. ובקבלה מהו אומר וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה׳ אלהיכם. הלכה: סדר תעניות כיצד כול׳. אמר רבי חייה בר בא. ולמה יוצאין לרחובה שלעיר. לומר. חשבינו כאילו גולים לפניך. אמר רבי יהושע בן לוי. לפי שנתפללו בצינעה ולא נענו לפיכך יצאו לחוץ ויתפרסמו. אמר רבי חייה בר בא. ולמה מוציאין את התיבה לרחובה שלעיר. לומר. כלי אחד שלחמדה שהיה לנו גרמו עונותינו שיתבזה. רבי חונה רבה דציפורין אמר. אבותינו חיפו אותו זהב ואנו חיפינו אותו אפר. אמר רבי יעקב דרומיא. ולמה תוקעין בקרנות. לומר. חשבינו כאילו גועים כבהמה לפניך. אמר רבי לוי. ולמה יוצאין בין הקברות. לומר. חשבינו כאילו מתים לפניך. אמר רבי תנחומה. וכולהן בה. אם מיתה אנו חייבין הרי מתים. אם גלות הרי גולים. אם רעבון הרי רעבים. ונותנין אפר מקלה על גבי התיבה. על שם עמו אנכי בצרה. אמר רבי זעורה. כל זמן דהוינא חמי לון עבדין כן הוה גופי רעד. ביומוי דרבי אילא הוון שבקין ארונא ועללין לון. אמר ליה רבי זעורה. לא כן תני. לא היו מתחלפין עליה כל היום אלא אחד היה יושב ומשמרה כל היום. רבי יודן בירבי מנשה ורבי שמואל בר נחמן. חד אמר. כדי להזכיר זכותו שלאברהם. וחורנה אמר. כדי להזכיר זכותו שליצחק. מאן דאמר. כדי להזכיר זכותו שלאברהם. בין עפר בין אפר. על שם ואנכי עפר ואפר. מאן דאמר. כדי להזכיר זכותו שליצחק. ובלבד אפר. רואין אפרו שליצחק כאילו צבור על גבי המזבח. רבי יודה בר פזי כד הוה נפק לתעניתא הוה אמר קומיהון. אחינן. כל מאן דלא מטא שמשא לגביה יסב עפר ויתן גו רישיה. ובראש הנשיא. אמר רבי תחליפא קיסריא. כדי לפרסמו. לא דומה המתבזה מעצמו למתבזה מאחר. כתוב יצא חתן מחדרו וכלה מחופתה. יצא חתן מחדרו. זה ארון. וכלה מחופתה. זה התורה. דבר אחר. יצא חתן מחדרו. זה הנשיא. וכלה מחופתה. אב בית דין. רבי חלבו אמר לרבי יודן נשייא. פוק עימן וצערך עבר. אמר רבי יוסה. הדא אמרה. אילין תענייתא דאנן עבדין לית אינון תעניין. למה. דלית נשייא עמן. כתוב אחד אומר אל פני הכפרת וכתוב אחר אומר אל פני פרוכת הקודש. רבי אחא אמר. איתפלגון רבי אבהו ורבנן. חד אמר. חטא הנשיא הגדולה במקומה. חטא הציבור אין הגדולה במקומה. וחורנה אמר. לפי שחטאו הלמד והמלמד. לפיכך יצאו לחוץ ויתפרסמו. על שם והוציא את הפר אל מחוץ למחנה. תני חזקיה. רמז. כל מקום שיש משיח יש ארון. וכל מקום שאין משיח אין ארון. ואתייא כיי דמר רבי שמואל בר ינא בשם רבי אחא. חמשה דברים היה המקדש האחרון חסר מן הראשון. ואילו הן. אש וארון ואורים ותומים ושמן המשחה ורוח הקודש. על שם וארצה בו ואכבדה. ואכבד כתוב חסר ה״א. אילו חמשה דברים שהיה המקדש האחרון חסר מן הראשון. דלמא. רבי בא בר זבדא ורבי תנחום בר עילאי ורבי יאשיה נפקון לתעניתא. דרש רבי בא בר זבדא. נשא לבבינו אל כפיים. ואיפשר כן. אית בר נש דנסב ליביה ויהיב גו ידיה. אלא מהו נישא. נשוי ליבינן לכף ידינן. ואחר כך אל אל בשמים. כך אם יהיה השרץ בידו שלאדם. אפילו טובל במי שילוח או במי בראשית אין לו טהרה עולמית. השליכו מידו מיד טהר. דרש רבי תנחום בר עילאי. ויכנעו שרי ישראל והמלך ויאמרו צדיק יי ובראות יי כי נכנעו היה דבר יי אל שמעיה לאמר. נתענו אין כתוב כאן. אלא נכנעו. לא אשחיתם. דרש רבי יאשיה. התקוששו וקושו. נתקושש גרמן עד דלא נקושש חורנין. בגין דאית הכא בני נש דאמרין עלי לישן ביש גבי רבי יוחנן. אלא כל עמא לדינה אמרין. הוה תמן רבי חייה ורבי איסי ורבי אימי וקמון ואזלון לון. אמר רבי לעזר. שלשה דברים מבטלין את הגזירה קשה. ואילו הן. תפילה וצדקה ותשובה. ושלשתן בפסוק אחד. ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו. זו תפילה. ויבקשו פניי. זו צדקה. כמה דאת אמר אני בצדק אחזה פניך. וישובו מדרכיהם הרעים. זו תשובה. אם עשו כן מה כתוב תמן. ואני אשמע השמים ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם. רבי חגי דרש הדא דרבי לעזר כל שעה בתעניתא. אמר רבי לעזר. סוף שתא כשתא. מן עפר קייטא לסיתוא. נפח צפונה יצף לבניך. כל שנה שאין מתריעין עליה בראשונה סוף שמתריעין עליה בסופה. כל שאינה חסה על פירות חבירתה סוף שהיא מאבדת פירותיה. אמר רבי אחא. ורוב היין מחמיץ. אית הוה סבין בציפורין. כד הוות רביעתא קדמייתא הוו מריחין בעפרא וידעין מימור מיימי שתא. אמר רבי לעזר. הכזה יהיה צום אבחרהו אלא יום ענות אדם נפשו. אין זה צום שאני חפץ בו. ואי זהו צום שאני חפץ בו. הלא זה צום אבחרהו פתח חרצובות רשע התר אגודות מוטה. הלוא פרוש לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית. מה כתיב בתריה אז תקרא ויי יענה וגו׳. אמר רבי שמעון בן לקיש. כתוב ואיד יעלה מן הארץ. עלה שבר מלמטן מיד הגשמים יורדין. אמר רבי ברכיה. כתוב יערף כמטר לקחי. כפי עורפן לתשובה מיד הגשמים יורדין. רבי ברכיה עבד תלת עשרה תעניין ולא נחת מיטרא. ובסופה אתא גוביי. עאל ואמר קומיהון. אחינן. חמון מה דאנן עבדין. לא דא היא דנבייא מקנתר לן על הרע כפים להיטיב. מריעין זה לזה בכפינו ומבקשין טובה. השר שואל. איכן הוא השוחד ליקח. והשופט בשילום. שלם לי ואשלם לך. והגדול דובר הוות נפשו הוא ויעבתוה. עבדוה עביא. עבדוה קליעה דחובין. ומן פסק לה. טובם כחדק. טבא דבהון כאילין חידקיא. ישר ממסוכה. ישרא דבהון כאילין סוכייא. יום מצפיך פקדתך באה. יום שציפינו לרווחה בא עלינו גוביי. עתה תהיה מבוכתם. מן גוא דאינון בייכן. ובכון ובכון ונחת מיטרא. אמר רבי שמעון בן לקיש. תשובה שלרמיות עשו אנשי נינוה. מה עשו. רבי חונה בשם רבי שמעון בן חלפותא. העמידו עגלים מבפנים ואימותיהם מבחוץ. סייחים מבפנים ואימותיהם מבחוץ. והוון אילין געיי מן הכא ואילין געיי מן הכא. אמרין. אין לית מתרחם עלינן לינן מרחמין עליהון. הדא היא דכתיב מה נאנחה בהמה נבוכו עדרי בקר וגו׳. אמר רבי אחא. בערביא עבדין כן. ויתכסו שקים האדם והבהמה ויקראו אל אלהים בחזקה. מהו בחזקה. אמר רבי שמעון בן חלפותה. חציפא נצח לכשירא. כל שכן לטובתו שלעולם. וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם. אמר רבי יוחנן. מה שהיה בכף ידיהם החזירו. מה שהיה בשידה תיבה ומגדל לא החזירו. כתוב וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל יי אלהיכם כי חנון ורחום הוא. אמר רבי יהושע בן לוי. אם קרעתם לבכם בתשובה אין אתם קורעין בגדיכם לא על בניכם ולא על בנותיכם אלא על יי אלהיכם. למה. כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד וניחם על הרעה. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן. ארך אף אין כתוב כאן אלא ארך אפיים. מאריך רוחו עם הצדיקים ומאריך רוחו עם הרשעים. רבי אחא רבי תנחום ברבי חייה בשם רבי יוחנן. ארך אף אין כתוב כאן אלא ארך אפים. מאריך רוחו עד שלא יגבה. התחיל לגבות מאריך רוחו וגובה. אמר רבי חנינה. מאן דאמר דרחמנא וותרן יתוותרון בני מעוי. אלא מאריך רוחיה וגבי דידיה. אמר רבי לוי. מהו ארך אפים. רחיק רגיז. למלך שהיו לו שני ליגיונות קשים. אמר המלך. אם דרים הן עימי במדינה. עכשיו בני המדינה מכעיסים אותי והן עומדין ומכלין אותן. אלא הריני משלחן לדרך רחוקה. שאם הכעיסו אותי בני המדינה. עד שאני משלח אחריהם בני המדינה מפייסין אותי ואני מקבל פיוסן. [כך אמר הקדוש ברוך הוא. אף וחמה מלאכי חבלה הן. הרי אני משלחן לדרך רחוקה. שאם מכעיסין אותי ישראל. עד שאני משלח אצלן ומביאן ישראל עושין תשובה ואני מקבל תשובתן.] הדא היא דכתיב באים מארץ מרחק מקצה השמים וגו׳. אמר רבי יצחק. ולא עוד אלא שנעל בפניהן. הדא היא דכתיב פתח יי את אוצרו ויוצא את כלי זעמו. עד דו פתח עד דו טרד רחמוי קריבין. תני בשם רבי מאיר. כי הנה יי יוצא ממקומו. יוצא לו ממידה למידה. יוצא לו ממידת הדין ובא למידת רחמים על ישראל. כתוב לא איש אל ויכזב. רבי שמואל בר נחמן ורבנן. רבי שמואל בר נחמן אמר. הקדוש ברוך הוא אומר לעשות טובה. לא איש אל ויכזב. אומר לעשות רעה. ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה. ורבנן אמרי. לא איש הוא שעשה דבריו שלאל כאילו אינן. למה יחרה אפך בעמך. ובן אדם ויתנחם. לא בן עמרם הוא שעשה לאל שיתנחם. וינחם יי על הרעה אשר דבר לעשות לעמו. אמר רבי אבהו. אם יאמר לך אדם. אל אני. מכזב הוא. בן אדם אני. סופו לתהות בו. שאני עולה לשמים. ההוא אמר ולא יקימינה. רבי אחא בשם רב. אין תענית עכשיו. אמר רבי יוסה. הדא אמרה. אילין תענייתא דאנן עבדין לית אילין. אמר ליה. כן אמר רב. כל תענית שאינה נעשית כתיקנה עליה הכתוב אומר נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה.