תלמוד ירושלמי תענית פרק ב הלכה ג
משנה: רבי יהודה אומר לא היה צריך לומר זכרונות ושופרות אלא אומר תחתיהם רעב כי יהיה בארץ דבר כי יהיה וגו׳. אשר היה דבר ה׳ אל ירמיהו על דברי הבצרות. ואומר חותמיהם: הלכה: כל הברכות אחר חיתומיהן. ואין אומר [אחר] ברכה פסוק. התיב רבי יצחק בר אלעזר קומי רבי יוסה. מכיון דו אמר. אחר חותמותיהן. ויאמר ברכה פסוק. אמרין. (חכם) [הכין] הוא הדין (טלייא) [מלייא]. דהוא סבור. מהו אחר חותמותיהן. שאם היה עומד בשחרית והזכיר שלערבית וחזר וחתם בשלשחרית יצא. אמר רבי אחא. כל הברכות מעין חותמותיהן. ואילין דאמרין צהלי ורוני יושבת ציון כי גדול בקרבך קדוש ישראל. אין בו משום ברכה פסוק.
