תלמוד ירושלמי תענית פרק ב הלכה ד

משנה: על הראשונה הוא אומר מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם ביום הזה. ברוך אתה ה׳ גואל ישראל. הלכה: ולא יצחק נגאל. מכיון שנגאל יצחק כמי שנגאלו כל ישראל. רבי ביבי אבא בשם רבי יוחנן. אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא. רבון העולמים. גלוי וידוע לפניך שבשעה שאמרת לי להעלות את יצחק בני היה לי מה להשיב ולומר לפניך. אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע ועכשיו את אומר והעלהו שם לעולה. חס ושלום לא עשיתי כן אלא כבשתי את יצרי ועשיתי רצונך. כן יהי רצון מלפניך יי אלהיי. שבשעה שיהיו בניו שליצחק בני נכנסים לידי צרה ואין להם מי ילמד עליהם סניגוריא אתה תהא מלמד עליהם סניגוריא. יי יראה. את נזכר להם עקידתו שליצחק אביהם ומתמלא עליהם רחמים. מה כתיב בתריה. וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר וגו׳. מהו אחר. אמר רבי יודה בירבי סימון. אחר כל הדורות עתידין בניך ליאחז בעונות ולהסתבך בצרות וסופן להיגאל בקרניו שלאיל הזה. [שנאמר] ויי אלהים בשופר יתקע והלך בסערות תימן. רבי חונה בשם רבי חיננה בר יצחק. כל אותו היום היה אברהם רואה את האיל נאחז באילן זה וניתור ויוצא. נאחז בחורש זה וניתור ויוצא. נאחז בסבך זה וניתור ויוצא. אמר לו הקדוש ברוך הוא. אברהם. כך עתידין בניך נאחזים בעונות ומסתבכין במלכיות. מבבל למדי. ממדי ליון. ומיון לאדום. אמר לפניו. רבון העולמים. [יהיה] כן לעולם. אמר ליה. וסופן להיגאל בקרניו שלאיל הזה. ויי אלהים בשופר יתקע והלך בסערות תימן.