תלמוד ירושלמי תענית פרק ג הלכה ט

משנה: על כל צרה שלא תבוא על הציבור מתריעין עליה חוץ מרוב גשמים. מעשה שאמרו לחוני המעגל התפלל שירדו גשמים. אמר להן צאו והכניסו תנורי פסחים בשביל שלא ימקו. והתפלל ולא ירדו גשמים. עג עוגה ועמד בתוכה ואמר רבונו של עולם בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך. נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך. התחילו הגשמים מנטפין. אמר לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות. ירדו בזעף. אמר לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה. ירדו כתקנן עד שעלו ישראל מירושלים להר הבית מפני הגשמים. אמרו לו כשם שנתפללת עליהם שירדו כך התפלל שילכו להם. אמר להן צאו וראו אם נמחית אבן הטועים. הלכה: רבי יונה שמעון בר בא בשם רבי יוחנן. דבר שאיפשר לך לומר עליו דיי היא ברכה. רבי ברכיה רבי חלבו רב אבא בר עילאי בשם רב. עד שיבללו שפתותיכם מלומר. דיינו ברכה דיינו ברכה. מעשה שאמרו לחוני המעגל התפלל שירדו גשמים. אמר להן צאו והכניסו תנורי פסחים בשביל שלא ימקו. הדא אמרה. ערב פסחים היה. ותני כן. בעשרין ביה צמון כל עמא למיטרא ונחת לון. ונתפלל ולא ירדו גשמים. אמר רבי יוסי בירבי בון. שלא בא בענוה. אמר רבי יודן גיריא. הדין חוני המעגל בר בריה דחוני המעגל הוה סמיך לחרבן בית מוקדשא. נפק לטורא לגבי פעליי. עד דו תמן נחת מיטרא. עאל ליה למערתא. מן יתיב נם ודמך ליה. ועבד שקיע בשינתיה שובעין שנין עד דחרב בית מוקדשא ואיתבני זמן תיניינות. לסוף שובעין שנין איתער מן שינתיה. נפק ליה מן מערתא וחמא עלמא מחלף. זווי דהוות כרמין עבידא זייתין. זוויי דהוות זייתין עבידא זרעו. שאל ליה למדינתא. אמר לון. מה קלא בעלמא. אמרון ליה. ולית את ידע מה קלא בעלמא. אמר לון. לא. אמרין ליה. מאן את. אמר לון. חוני המעגל. אמרון ליה. שמענן דהוה עליל לעזרה והיא מנהרה. עאל ואנהרת. וקרא על גרמיה בשוב יי את שיבת ציון היינו כחולמים. התחילו גשמים מנטפין. אמרו. לא באו אילו אלא להתיר נדרו שלזה. אמר לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות. ירדו בזעף. תני שמואל. כמפי הנוד. אמר לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה. ירדו כתקנן עד שעלו ישראל מירושלים להר הבית מפני הגשמים. הדא אמרה. הר הבית מקורה היה. ותני כן. אסטיו לפנים מסטיו היה. אמרו לו כשם שנתפללת עליהם שירדו כך התפלל עליהם שילכו להם. אמר להן צאו וראו אם נמחית אבן הטועים. מה עיסקה דהדא אבן הטועים. אלא כל מאן דהוה מובד מילה הוה נסב לה מן תמן. וכל מאן דהוה משכח מילה הוה מייבל לה לתמן. אמר להן. כשם שאי איפשר לאבן הזאת להימחות מן העולם. כך אי אפשר להתפלל על הגשמים שילכו להם. אלא צאו והביאו לי פר שלהודיות. ויצאו והביאו לו פר שלהודיות. וסמך שתי ידיו ואמר. רבוני. הבאתה רעה על בניך ולא יכלו לעמוד בה. הבאתה טובה על בניך ולא יכלו לעמוד בה. אלא יהי רצון מלפניך שתביא רווחה. מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה ונתנגבה הארץ. ויצאו ומצאו מדבר מלא כמהים. שאלו את רבי אליעזר. מאימתי מתפללין על הגשמים שילכו להם. אמר להן. כדי שיהא אדם עומד בקרן העופל ומשקשק את ידיו בנחל קדרון. אבל בטוחים אנו בבעל הרחמים שאינו מביא מבול לעולם. מה טעם. כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ.