תלמוד ירושלמי תענית פרק ג הלכה י

משנה: שלח לו שמעון בן שטח ואמר לו צריך אתה לנדות. אבל מה אעשה לך ואתה מתחטא לפני המקום כבן שהוא מתחטא לאביו ועושה לו רצונו. ועליך הכתוב אומר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך: הלכה: שלח לו שמעון בן שטח. אמר לו. צריך אתה לנדות. שאילו נגזרה גזירה כשם שנגזרה בימי אליהו לא נמצאתה מביא את הרבים לידי חילול השם. שכל המביא את הרבים לידי חילול השם צריך נידוי. [תמן תנינן. שלח לו רבן גמליאל אם מעכב אתה את הרבים נמצאת מביא מבול לעולם. לא נמצאת מעכב רבים מלעשות מצוה. וכל המעכב רבים מלעשות מצוה צריך נידוי.] ואמר לו. ואין הקדוש ברוך הוא מבטל גזירתו מפני גזירתו שלצדיק. אמר לו. [הן.] הקדוש ברוך הוא מבטל גזירתו מפני גזירתו שלצדיק. ואין הקדוש ברוך הוא מבטל גזירתו שלצדיק מפני גזירתו שלצדיק חבירו. אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום כבן שהוא מתחטא על אביו והוא עושה לו רצונו. רבי ברכיה רבי אבא בר כהנא רבי זעורה בשם רב יהודה. ואית דאמרין לה בשם רב חסדא. ואית דאמרין לה בשם רב מתנה. ותגזר אומר ויקם לך. מה תלמוד לומר לך. אלא אפילו אנא אמר הכין ואת אמר הכין. דידך קיימא ודידי לא קיימא. ועל דרכיך נגה אור. אמר רבי חייה בר בא. זו ירידת גשמים. אף ברי יטריח עב יפיץ ענן אודו. כי השפילו ותאמר גוה. אני אמרתי להשפילן ואתה אמרת לגאותן. דידך קיימא ודידי לא קיימא. ושח עינים יושיע. אני אמרתי לשחות עיניהן ברעה. ואתה אמרת להושיען. דידך קיימא ודידי לא קיימא. אני אמרתי ימלט אי נקי ואתה [אמרת] יימלט אף על פי שאינו נקי. דידך קיימא ודידי לא קיימא. מהו ונמלט בבור כפיך. בברירות כפיך. בזכות מצות ומעשים טובים שהיו בידך מראשיתך. עליך הכתוב אומר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך. מה תלמוד לומר יולדתך. רבי מנא אמר. אומתך. רבי יוסה בירבי בון אמר. שעתך. ורבנן אמרי. כשם שהוא מקללה בכפליים. כך הוא משמחה בכפליים. ומניין שהוא מקללה בכפליים. [שנאמר] כעס לאביו בן כסיל ומימר ליולדתו. בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו. מהו תוגת אמו. אמר רבי לודה. לישן גימטריון הוא. אפרא בעייני אמיה. ומניין שהוא משמחה בכפליים. ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך.